בלוג הנחש |

הרבה זמן לא כתבתי כאן פוסט המוקדש כולו לאינטרנט, וזה דבר שדי העיק עלי בתקופה האחרונה. מקווה שהפוסט הזה יכניס בי עוד מעט מוטיבציה לכתיבה טכנולוגית, כי אני מרגיש שיש לי הרבה מה לומר.

עד לא מזמן, אולי שלושה או ארבעה חודשים לפני היום, לא ממש ידעתי מה זה פייסבוק. בעצם, דווקא כן ידעתי בערך מה זה פייסבוק, פשוט לא רציתי להשתמש בו. בהחלטה שלי להימנע מפייסבוק תמכו שתי סיבות עיקריות:

1) פייסבוק זה פאטתי וטיפשי. למה שלמישהו יהיה אכפת אם אני יוצא עכשיו עם הכלב? כיצד המידע אודות השגי חבריי בבחנים מטומטמים דוגמת "how fat are you?" או "מי המורה הראשון שייוציא אותכם מהשעור ?????????." (שגיאות ועודף סימני שאלה במקור) יועיל לי בחיי?

2) כשחושבים על זה, לצמד המילים"פאטתי" ו"טיפשי" בדרך כלל נלווית המלה "ממכר". כך גם במקרה של פייסבוק; פגשתי בלא מעט מקרים של אנשים שפחות או יותר חיים בפייסבוק ונושמים את כפתור ה"LIKE". נכון, הפייסבוק בהחלט עוזר לאנשים בעלי יכולות חברותיות נמוכות ליצור קשרים וחברויות, אך הוא גם מנתק את אותם אנשים מחבריהם ומכריהם בעולם האמיתי. וזה לא רק אנשים שאינם משתלבים היטב בחברה נבלעו בו, אנשים שלפני שנה נהגו להיפגש מדי ערב או לדבר בטלפון, מעדיפים כיום לצ'וטט בצ'אט המובנה או לקיים שיחה בתגובות לסטטוסים.

כמו שאתם מבינים, לא הייתי מעריץ נלהב של המדיה החברתית הגדולה בעולם. אך מה לעשות, לאחר עידוד של מספר גורמים החלטתי להירשם למפלצת התקשורת החדשה. עד מהרה קיבלתי החלטה שנועדה לשמר את מעט הפרטיות שנשארה לי- לא לאשר "הצעות חברות" לאנשים שלא קיימתי איתם שיחה או התכתבות מעולם (החלטה שהתבררה כמצוינת).

הזמן זרם, הסטטוסים התעדכנו, ואני התחלתי לגלות את הכוח העצום שבפייסבוק. לא בשונה מאחרים, גם אני מצאתי עצמי גולש יותר ויותר, קורא עוד ועוד מהשטויות שכותבים החברים שלי (וגם כאלה שפייסבוק חושב שהם חברים שלי ואני בחיים לא לחצי את ידם). זה התחיל בחצי שעה פה ושם, כשאין מה לעשות. עם הזמן התחלתי לעדכן גם אני, שאני אשאר מאחור?

ואז הגיעה הציפיה לתגובות. בערך כמו הציפיה לתגובות בבלוג, כך היא גם הציפייה לתגובות בפייסבוק, הרגשתי שאני חייב לדעת מה אתם חושבים על זה.

חצאי שעות הפכו לשעות, והשעות רק הלכו והתרבו. התחלתי להתייחס לפייסבוק כמו אל תיבת המייל שלי- אני משאיר אותו פתוח ומרענן מדי פעם. העדכונים הטפשיים של ה"חברים" שלי הפכו פתאום למין סוג של "חדשות אישיות", והשאלונים- לבדיחות משעשעות. בניגוד לעבר, אני כבר לא בטוח שהסטטוסים הקצרים, חסרי התוכן ולעיתים ה"צהובים" הם בהכרח דבר רע. צריך לזכור שהעולם משתנה, אם פעם רק נושאים ברומו של עולם נכנסו לחדשות ברדיו – היום ניתן לקרוא חדשות בכל נושא קיים במגוון אתרי החדשות ברשת. אם פעם חדשות המדינה היו הנושא המרכזי בעיתון – הרי שכיום אדם אחד יכול להוות נושא מספק לכתבת שער בעיתון סוף השבוע. ואם עיתון סוף השבוע יכול- אז בטח שפייסבוק יכול. אני לא חושב שיש רע בעדכונים רדודים ומשעממים, כי הם בעצם משקפים פחות או יותר את החיים האמיתיים שלנו, ולא רק את רגעי השיא בהם.

לסיכום, פייסבוק הוא לא תחליף לחיים אמיתיים ולתקשורת בין-אישית, אבל זוהי גם לא מטרתו. פייסבוק הוא יותר כמו פורטל חדשות שנערך ע"י החברים בו, ואין בכך כל רע. אולי מעט.

חברים, קוראים, גולשים אקראיים – העולם משתנה, יש חיים בפייסבוק.

מנת פייסבוק, תודה ליונתן מפורום Hosts