בלוג הנחש |

ביום ראשון האחרון (18.10) נכחתי בהשקה הסגורה (בלוגרים בלבד!) של הPrivate NGN של בזק בינלאומי. אני לא אגיד שהיה נפלא, כי זה יהיה פחות או יותר רחוק מהאמת. האירוע עצמו היה סבבה וכיפי, המצגות המידעיות היו ממוקדות ומובנות (רק שתדעו, הרצאות לא ממוקדות שלא מועברות נכון יכולות להיות עינוי סיני), והן הועברו טוב. מה שכן, נראה שארגון האירוע היה חלש במקצת; כך קרה, למשל, שהשעה על ההזמנה לאירוע (16:00) הייתה שונה משעת הפתיחה (17:00) ושכתובת המקום לא פורסמה כלל (משמר השבעה זה ישוב, יש בו כמה וכמה רחובות). אבל עזבו, בואו נעבור לחלק המעניין. (ספוילר: סרטון מצחיק שלי מנסה לעוף בסוף הפוסט)

הגעתי למקום בערך ב15:20, 40 דקות לפני השעה על ההזמנה, שעה ו40 דקות לפני פתיחת האירוע (שהתחיל מוקדם בסופו של דבר, כי כולם כבר הגיעו). הייתי מעט מיואש מהרעיון שאני איפהשהו בשום מקום, וצריך לחכות שעה וארבעים דקות לאירוע שאני לא יודע מה יהיה בו ואיך אחזור ממנו, כשראיתי את ניר. ואז המצב רוח השתפר. מסתבר שניר קוריס, חבר יקר, הוזמן גם לאירוע (ושגם הוא הקדים מאוד). הסתובבנו מעט במושב היפה, ישבנו ליד המרכז המסחרי (שהוא יותר קטן מהמרכזים בראש העין, אגב) ושוחחנו על יזמות ואינטרנט. בכל מקרה, בזק בזק בזק.

בארבע וחצי בערך חזרנו לווילה גארדן (חצר-אירועים מושקעת לאללה בכל קנה מידה) וגילינו שאנחנו כבר לא לבד, הגיעו חלק ניכר מהאורחים (כמה מפתיע, אני הייתי בטוח שאני היחיד שמסתכל על השעה בזמנה). באירוע עצמו פגשתי את מורן ויניב מניוזגיק (שאפילו הסיעו אותי הביתה בסיום האירוע. תודה!), עידו קינן, רועי מצוות השיווק של בזק בינלאומי, ועוד רבים וטובים אחרים מהנטוורק הישראלית.

וקצת על הPrivate NGN: הפרייבט אנג'יאנ היא תשתית אינטרנט נפרדת של בזק בינלאומי שנועדה לאפשר גלישה במהירויות גבוהות מאוד (ומשמשת לרוכשי חבילה מהירה בלבד) גם לשרתים מחוץ למדינה. המהירויות שמדברים עליהן בבזק בינלאומי הן ממש קרובות למהירויות הגבוהות הנהוגות בעולם, וסביר מאוד להניח שבקרוב מאוד כל אחד מאיתנו יוכל לגלוש ולהוריד קבצים מחו"ל במהירויות שעד לא מזמן נראו לנו דמיוניות לחלוטין.

הנה סרטון הפרסומות לשירות:

ובחזרה לאירוע: לאחר המצגות הוצג בפנינו מתקן התעופה הנחשף עליו סיפרו לנו בזמנה ("תתכוננו לעוף"). לא התאפקתי הרבה, והנה סרטון בו אני תלוי בין שמים וארץ ומנסה לעוף. ניר קוריס מצלם, עידו קינן נרתם לעזרתי. הסרטון:

אחרי החוויה המדהימה והמבעיטה החלטתי שאם אני כבר חי על הקצה, הגיע הזמן ללכת עד הסוף (!). אז ניסיתי לאכול סושי. אף פעם לא אהבתי לאכול דגים, רק הריח שלהם מעורר בי בחילה. לכן אתם בטוח תצחקו כשתראו את הסרטון שלי מנסה לאכול סושי חי ומגעיל באופן יוצא דופן (מגעיל עבורי, לפחות). הסרטון עוד לא אצלי, אבל אני מניח שיגיע בקרוב, ואני מבטיח להעלאות ולחלוק איתכם.

ובכן, היה מעניין, היה כיף, והכי חשוב- יש מוצר מגניב, ואני מקווה שבקרוב כמה שיותר אנשים יוכלו להנות ממנו.