בלוג הנחש |

נכשלנו. מדינת ישראל מחזיקה בעם הפלסטיני כבני ערובה בכלא, חלק ניכר המגזרים במדינה (ערבים, מזרחים, נשים, הומוסקסואלים, חילונים, זרים ועוד..) מדוכאים באופן יום יומי על ידי השלטון ועל ידי הציבור, במלחמה האחרונה בעזה נהרגו מאות חפים מפשע- גברים, ילדים, נשים וטף. אין ספק שעד עכשיו- נכשלנו. אבל… לוותר? להניח עכשיו את השלטים והמגהפון? זה לא יעבוד. אמנם נשמע מאוד נוח "לחנך את הציבור לערכים הומאניים", אבל כיום: ילדי המדינה מחונכים בבית הספר ללאומנות ולשנאה, ואילו אזרחי המדינה הבוגרים- הם כבר מבוססים בדעות אלו. הציבור מחונך על ידי הממסד לערכים על פיהם עדיפים שטחי אדמה על חיי אדם, ערכים אשר מעצימים סטריאוטיפים ומבטלים כל אינדיבידואליות בקרב בני-אנוש. ועכשיו תנו לי להבהיר נקודה: ללא כוח ציבורי, אנחנו לא יכולים לשנות את זה!

שימו לב לדבר הבא: מכיוון שהחינוך בארץ מוכתב על ידי השלטון, כל עוד השלטון מייצג עמדות מסוימות- לעמדות אלו יחונך גם הדור הבא. וכשדור זה יתבגר, הוא יחנך לאותם ערכים גם את הדור שאחריו. מדובר בגלגל, בגלגל שאם אף אחד לא יקום ויתקע בו מקל- הוא יתגלגל לנצח. אני מאמין שאנחנו צריכים לתקוע את המקל בגלגל. אני מאמין שאסור לנו לוותר על אף מטרה בדרך אל היעדים שלנו, יעדים שלא נשיג בעזרת ישיבה בחיבוק ידיים- אלא רק בלחץ ציבורי חזק.

לחץ ציבורי אמיתי וחזק אפשר להשיג רק בדרך אחת ויחידה: איחוד המגזרים המגזרים המדוכאים. וזה מה שמוביל אותי למאבק שלנו, ושלכם.

כולנו, אנשים המקדשים חיי אדם ושוויון זכויות כערכים עליונים, לא צריכים לשבת ולבכות בבית, לכתוב ולכתוב, לדבר ולדבר, "לחנך". אנחנו צריכים להתקומם, לצעוק, למחות. ביחד. לא להצביע שמאלה ולשמוח כשהשמאל מגרד בקושי שמונה מנדטים ביחד, אנחנו צריכים לכוון לשלטון! שלטון? כן רבותי. תקראו לי חלמן, הוזה, אדיוט וילדותי. אמנם לא סביר שנראה ראש ממשלה מטעם מפלגת שמאל (אמיתית) במדינה הכל כך לאומנית-גזענית הזאת – אבל לשם צריך לכוון. צריך להסביר לכל תושב ותושב מהם בני אדם; לא לשתוק עד שלא יקשיבו, יחשבו ויבינו שאין אופציה אחרת מלבד וויתור על שטחי אדמה, על משאבים, על כסף ועל כבוד. חיי אדם עומדים מעל כל אלה.

במציאות של היום מדינת ישראל מחזיקה עם שלם כבני ערובה, כחטופים. במציאות של היום מדינת ישראל מדכאת ציבורים שלמים: ערבים, מזרחים, נשים, הומוסקסואלים, חילונים וזרים. במציאות של היום מדינת ישראל היא מדינה שיכולה להשתפר, אם היא רק תרצה. הציבור הישראלי הוא לא פראייר- כשהוא רוצה משהו, הוא ממש ילחם כדי להשיג אותו. כשהימין שטף את מוחות הציבור- הוא קיבל עם שלם, מאוחד ועקשן, לוחמני ועצבני לצידו. הגיע הזמן שגם אנחנו ננצל את תכונותיו של הציבור הישראלי. אנחנו צריכים לפנות לכל קהילה מדוכאת להצטרף איתנו למאבק. לצעוק ולא לשתוק, ביחד איתנו.

פלסטינים! אתם לא שווי זכויות במדינה הזאת, אתם סובלים מיחס מחפיר מצד השלטון הזה ושמכם הפך לקללה נפוצה בקרב ילדי ישראל. המאבק שלנו הוא גם המאבק שלכם!

מזרחים! אתם סובלים מגזענות שלא תיאמן. אם עורכם לא בהיר מספיק- תצטכו להתאמץ כפליים כדי להתקבל למוסדות להשכלה גבוהה ולמקומות עבודה נחשקים. וגם אם תצילחו, תמיד יסתכלו עליכם בעין עקומה. למה? כי הציבור מחונך לראות בכם פושעים, "ערסים", אנשים רעים. המאבק שלנו הוא גם המאבק שלכם!

נשים! על פי חוק, אתן שוות זכויות. אך המציאות שונה לגמרי: אתן לא תקבלו שכר שווה לשכרו של גבר העובד באותה עבודה כמו שלכן, וכדי להתקדם באותה עבודה תצטרכו להשקיע מאמץ כפול משלו. מדוע? כי אף אחד לא מסתכל לכן בגובה העיניים, הסטריאוטיפ הולך לפניכן. המאבק שלנו הוא גם המאבק שלכן!

הומוסקסואלים! אתם ציבור נרדף, שנוא ונפחד. אתם מסתירים את זהותכם המינית, מפחדים מתגובת הציבור. אתם "זוכים" ליחס משפיל ומדכא מצד החברה הישראלית.וכמובן- אינכם יכולים להינשא לאהבת חייכם מבלי לטוס למדינה זרה. המאבק שלנו הוא גם המאבק שלכם!

חילונים! מתי יגיע היום ובו תוכלו להשתמש בתחבורה ציבורית בשבת? לרכוש מזון לא כשר בסופר הקרוב לביתכם? להיקבר ולהינשא באופן אזרחי מבלי להפוך סדרי עולם בדרך? אם תמשיכו לשתוק, היום הזה לא יגיע. אתם מושפעים באופן משמעותי, יום יום, מציבור חזק אשר לא בוחל בשום אמצעי כדי לכפות את אמונותיו עליכם. המאבק שלנו הוא גם המאבק שלכם!

זרים! עובדים זרים- הובלתם לכאן כדי לשמש כעבדים לסרסורי כוח אדם. קיבלתם אשרה זמנית ונוצלתם באופן נפשע על ידי חלאות אדם שראו בכם כצאן ולא כבני אנוש. כיום אתם נרדפים על ידי השלטון, המנסה בכל דרך להעיף אותכם מפה ולחליף אותכם בעבדים אחרים. פליטים- ברחתם לכאן ממלחמה איומה. נסתם על חייכם מטווח מזעזע. אסור לאף אדם להכריח אותכם לשוב למקום האיום ממנו באתם, פשוט אסור! המאבק שלנו הוא גם המאבק שלכם!

ישראלים! כולנו, כאזרחי המדינה או לפחות ככאלה שחיים בה, צריכים לקחת אחריות על מעשיה של המדינה גם כלפי חוץ. אסור לנו לשבת בצד כשהמדינה שלנו מקיימת כל כך הרבה עוולות כלפי עם אחר. אנחנו צריכים לראות בפלסטינים אחים שלנו, אחים קטנים. אנחנו צריכים לטפח עבורם מדינה, ואז לטפח איתם קשרי שלום והבנה. רק פיתרון של שתי מדינות לשני עמים יוכל להוביל למצב של שלום ושגשוג בים התיכון. המאבק שלנו הוא גם, ובמיוחד, המאבק שלכם!

כולנו ביחד, אם ממש נרצה, יכולים לשנות את העולם. אם נאחד יחדיו את כל הציבורים המדוכאים, אנחנו ננצח. והמאבק שלנו הוא גם המאבק שלכם.