בלוג הנחש |

זהו פוסט תגובה לטור דעה-תגובה שפירסם ידידי יותם ברגר בפורטל no-r. בטור הדעה (שהוא בעצמו טור תגובה לטור של נועה ז"ק), יותם כותב שהוא תומך בחוק אדלסון משתי סיבות עיקריות: הראשונה- שלדון אדלסון הוא בעל ממון רב שיכול להשקיע כספים רבים בעיתון מבלי לצפות להחזר ("ישראל היום" אכן אינו רווחי). השניה- כמו שישנה הגבלה על מקום מגוריהם של חברי כנסת ושרים, כך צריכה להיות הגבלה על מקום מגוריהם של מו"לים, מכיוון שהם משפיעים על דעת הקהל בארץ באופן ניכר.

ובכן, אני חולק באופן חלקי על דעתו של יותם, ומציע רעיון משלי: אני לא חושב שהגבלת מקום המגורים או (חס וחלילה) לאומם של ההמו"לים היא הפיתרון. אינטרסנטים יכולים להגיע מתוך המדינה או מחוצה לה, וזה בסדר. אני תומך בעמדה פוליטית מסוימת, משמע אני אינטרסנט, כולנו אינטרסנטים. עיתון הוא לא גוף אובייקטיבי ואסור לו להציג עצמו ככזה. כל כתב הוא אינטרסנט בפני עצמו, מכיוון שכל כתב מחזיק בדעה כלשהי. הבעיה מתעוררת כאשר צריך להציב גבול: כיצד ניתן למנוע מהאינטרסנט העשיר ביותר, שמוכן להפסיד כספים רבים, לזכות בלב העם, לנפץ את השוק ולפגוע במתחרים? הפיתרון הוא הגבלת תקציב.

הגבלת תקציב ביחס למתחרים עלול להיות רעיון מסוכן, כי נניח ונקבע הגבלה של מקסימום 150% מתקציב המתחרה הממומן ביותר, עיתון א' יוכל להוריד את תקציבו כדי להוריד בהתאמה את תקציבו של עיתון ב'. עוד בעיה שעלולה להתעורר במידה ויוגבל התקציב ביחס למתחרים היא הקצבת יותר תקציבים להפצת העיתון ופחות לתוכן עיתונאי איכותי כגון תחקירים וכתבות עומק. את הבעיות שהעלתי בנוגע להגבלת התקציב ביחס למתחרים אמנם אפשר לפתור בקלות יחסית על ידי בקרה תקציבית חיצונית שתבדוק לעומק לאן מופנה תקציבו של כל עיתון, אך יש לזכור שהתערבות שכזו בעיתונות החופשית היא גם מסוכנת מאין כמוה. הרי יתכן מאוד שעם הזמן הפרמטרים יהיו כל כך ממוקדים שהעיתונים יחויבו להשקיע אחוזים מתקציבם, למשל, בכלכלה במקום בפוליטיקה, או להפך. במצב יותר קיצוני- הציבור כועס על השלטון? מורידים את אחוזי הפוליטיקה ומגבירים את אחוזי הספורט וכך נמנעים מדעת קהל שלילית. אין ספק שפיקוח על העיתונות מסוכן גם הוא.

כדי להימנע מבעיות אלו, חשבתי על פיתרון אחר: קביעת תקציב מקסימלי דינאמי. גובה התקציב המקסימלי ישתנה משנה לשנה בהתאם לתקציבי העיתונים הגדולים. כך ישמר מצב של תקציבים בסדר גודל דומה מבלי שתיווצר התערבות של השלטון בתוכן העיתון. למרות שרעיון זה, בדומה לאחרים, לא מתחשב בעיתונים הקטנים יותר – הוא ימנע הפרש ניכר בין 1-4 העיתונים הגדולים (אשר מן הסתם ייצגו עמדות שונות).  כמו כן, אסור שיקבע תקציב מינימלי להוצאת עיתון.