בלוג הנחש |

לא צריך לפתוח ערוץ 10 כדי לראות את "הישרדות הפיליפינים". אפשר פשוט לטייל ברחבי דרום תל אביב ולראות עשרות אלפי עובדים זרים החיים ללא זכויות אדם בסיסיות, אשר כל יום עבורם הוא משימת הישרדות. קבלו סרטון של "קו לעובד".

פעם נלחמנו על עצמאות.

אחר כך נלחמנו כדי להגן על העצמאות.

עכשיו, כשהעצמאות לא מוטלת בספק, אנו נלחמים על עוד שטחים שאנחנו רוצים במדינה העצמאית שלנו.

ותוך כדי מונעים עצמאות מעם אחר.

מה עשינו פה בעצם?

ועכשיו זה רשמי: מנהיגי העולם שלנו פשוט לא מסוגלים לקבל אפילו החלטה אחת ב12 ימי וועידה אינטנסיביים ומלאי דיונים. מה הם כן עשו שם? הם אכלו יפה, לחצו ידיים למכרים וותיקים, יצרו קשרים (פוליטיים ועסקיים), ישנו במלונות יקרים, וגם, איך לא, פטפטו את עצמם לשום מקום. הם לא קיבצו איזו החלטה, הסכם או מדיניות. הם לא שינו את העולם, ואפילו לא חלק קטן ממנו. בעצם, חלק ממדינות "המפתח" קיבלו על עצמן איזו החלטה הזויה למנוע מהטמפרטורה העולמית לעלות ב2 מעלות, ואני נעל אם מישהו באמת יצליח (או יטרח לנסות) לכתוב תוכנית מפורטת שבאמת תקיים את ההחלטה הזאת. זה, כמובן, לא הפריע לחלק ניכר מהמדינות המשתתפות בוועידה לצאת בהצהרות על הצלחה גדולה.

ועידת קופנהגן היא פשוט בדיחה יוקרתית של מנהיגי מדינות העולם.

האגודה לזכויות האזרח בשיתוף פעולה עם רשימה מרשימה של גופים שונים למען זכויות אדם (פאקינג 105 ארגונים!) מארגנים את מצעד זכויות האדם הראשון בישראל. בהתחשב בכמות הגופים ואנשים שאישרו הגעה- המצעד יהיה ענקי. מעט מצטער שאין לו כלל התייחסות בעיתונות המיינסטרים (אבל אני בטוח שלא יהיה אפשר להתעלם הרבה זמן מאלפי צועדים במרכז תל אביב). הרעיון העיקרי העומד מאחורי המצעד (מלבד הפגנת עמדותיהם של הגופים השונים שיצעדו בו) הוא הפגנה של תמיכה הדדית בין הארגונים הצועדים ואמירת אמירה ברורה לעולם: אנחנו פה, ואנחנו דורשים זכויות אדם!

רוצים להגיע? קבלו ציטוט מאתר המצעד:

יום שישי, ה-11 בדצמבר, ב-11:00 עד 14:00. מתכנסים בכיכר רבין בתל אביב. נצעד עד לרחבת מוזיאון תל אביב ברחוב שאול המלך, שם נקיים עצרת.

הסעות ייצאו ממספר מוקדים, ויחזירו הביתה את הצועדים לפני כניסת השבת (והדלקת נרות חנוכה!). מספר האוטובוסים יהיה תלוי במספר הנרשמים דרך הבלוג – כאן נרשמים לאוטובוסים. נקודות המפגש ושעות היציאה:

09:15: באר שבע – מבניין מרכז מורים
09:15: חיפה – בניין סולל בונה, ליד מגדל הנביאים, שכונת הדר
09:00: ירוחם – מהמתנ"ס העירוני
09:15: ירושלים – בנייני האומה
09:30: לוד – מסינגור קהילתי, רח' מחנות קפריסין 13, רמת אשכול

זה עמוד הפייסבוק של האירוע. כדאי לבדוק אם מישהי שאתם מכירים מגיעה ולאשר הגעה בעצמכם – למעלה מ-3,800 איש ואישה כבר אישרו השתתפותם!

המצעד הוא אירוע אזרחי, עצמאי, ולא מפלגתי, אליו הצטרפו למעלה מ-100 ארגונים. ארגונים שמעוניינים להצטרף מוזמנים לשלוח מייל לגילי: gili@acri.org.il. לרשימת כל הארגונים והעמותות שצועדים לחצו כאן.

אני אגיע למצעד -כפי שבטח כבר ניחשתם- ואני אצעד עם החבר'ה מחד"ש. יהיה נחמד לראות גם אתכם שם.

* פתחתי בפייסבוק עמוד מעריצים לבלוג הנחש. למרות שאני לא חושב שיש מישהו שבאמת "מעריץ" את הבלוג, העמוד הזה נועד להגדיל את התפוצה של הבלוג ולעדכן את הקוראים (*אהמ*אתם*אהמ*) כשאני מפרסם פוסטים חדשים. אתם מוזמנים להצטרף.

* מחר תיערך בת"א הפגנת ענק כנגד גירוש ילדי הפליטים והעובדים הזרים. מידע כאן. לצערי אני לא אוכל להגיע, מכיוון שחצי שעה לאחר תחילת ההפגנה יחל משחק הדרבי התל אביב הראשון העונה.

* התקנתי תוסף קידום בגוגל לוורדפרס (המערכת שבה אני משתמש כדי להפעיל את הבלוג), ככה שיש מצב שתראו חלק מהפוסטים שלי צפים למעלה בחיפושים שונים ומשונים בגוגל. כמו כן, אני התוסף אמור לגרום לגוגל להציג בתוצאות החיפוש את התקציר של הפוסטים ולא את התיאור של העמוד הראשי. חוץ מזה, שיניתי את ה"קצת עלי" שהיה בריבוע למעלה, וכעת הכותרת היא "בלוג הנחש" (גם התוכן הוחלף והתווסף קישור לעמוד המעריצים בפייסבוק).

* אני מנסה להשיג הזמנה לgoogle wave. אם למישהו מכם יש חשבון והוא יכול לשלוח הזמנה, אודה לו מאוד (ואף אקדיש לו פוסט תודה).

כפי שזה נראה כרגע, עבריינים טיפשים פוצצו את עצמם כשניסו ליצור מטען חבלה. אחד מת, שניים פצועים.

אני מאוד אנטי כל מה שקשור להרג בני אדם, אבל, כנראה שהאירוע הזה חסך חיים של חבר'ה אחרים. ולכן, לא אבכה עליהם.

אם לרגע תהיתם לאן נעלם הנחש העצבני והלוחמני שהכרתם, הנה פוסט שיזכיר לכם ימים טובים.

דני דנון

דני דנון הוא חבר כנסת שולי מטעם הליכוד (מקום 24 ברשימת המפלגה) אשר לא חוקק או יזם דבר-מה משמעותי בתקופת פעילותו הציבורית. בשנת 2008 ניסה דנון ליצור כותרות ע"י עתירה לבג"צ לשלילת אזרחותו וזכויות הפנסיה של ח"כ לשעבר עזמי בשארה, אשר נדחתה. לאחרונה, דני (שובבני) מנסה לשחק בהגשת הצעות חוק הזויות ומסוכנות אשר יוכל להיעזר בהן על-מנת לצבור כוח פוליטי.

המשך קריאה »

אתם מכירים אותי – אני לא כותב על החיים האישיים שלי. לא שאכפת לי שתדעו, באמת שלא, אבל אני חושב שהדיסטנס הזה של הבלוג מהחיים שלי הוא חשוב לשמירה על רמה גבוהה של תוכן (שאני לפחות מתיימר לעמוד בה). חוץ מזה, אני גם חושב שהחיים הפרטיים שלי לא כל כך מעניינים. אני סה"כ עוד נער ממוצע שקם בבוקר, הולך לבצפר, ישן בשיעור וחוזר הביתה.

בכל זאת חשוב לי לספר לכם שעוברים עלי ימים מעט מבאסים. לא סוף העולם, זה בטוח. אבל בכל זאת, סתם הייתי צריך לחלוק את זה איתכם (ועם כל החברים שלא מפסיקים לברר מה שלומי, וזה נחמד מאוד מצידם).

אף אחד לא מת, החיים ממשיכים כסדרם, ותאחלו לי לקחת את הבאסה בסבבה

"היי"
"היי, מה קורה?"
"הכל בסדר, מי זאת?"
"אביטל"
"… איזו אביטל?"
"אביטל אביטל"

"אה, אני מצטער, לא היית בטוח ואין לי את המספר שלך בבית"

— השיחה שלי עם אביטל שהתקיימה ביום ראשון ה18 לאוקטובר.

"וואי, ממש תודה, עשית לי את היום!" (אני אומר לאביטל)

—  סיום השיחה שלי עם אביטל שהתקיימה ביום ראשון ה18 לאוקטובר.

אז ככה, אביטל, ידידה טובה, סיפרה לי על משלחת משותפת של בני נוער יהודים מראש העין ושוהם ובני נוער פלסטינים מהשטחים (איזור רמאללה). המשלחת, לאחר בירור עם האחראית על הארגון, תעסוק בכלל באקולוגיה ואיכות הסביבה. ארבע ימים באכסניות שונות וגם טיול שטח אחד, יהיה מגניב! (ויהיה אקולוגי!)

"WTF?!"

—  סיום השיחה שלי עם האחראית לארגון המשלחת היהודית (בן אדם מדהים, אגב, ושמה קרן).

המשך קריאה »

יותם ברגר* פרסם טור דעה בפורטל נוער. הטור עוסק בשאלת מטרת יום הזיכרון ליצחק רבין- האם יש לזכור את רצח רבין ולא את רבין עצמו?

פסקה ראשונה מהטור:

רצח רבין היא טראומה ישראלית לאומית, ובצדק. רצה גורל, ורצו הכרישים הפוליטים, והיו מי שידעו כיצד לנתב את הטראומה הלאומית הזו למקומות אליהם היא לא צריכה הייתה להגיע.  קל לנו לשכוח שיום הזיכרון הוא לא יום הזיכרון לרבין האיש. טוב שהוא לא. רבין היה מדינאי דגול, איש צבא מפואר וישראלי למופת. אך אנשים כמו רבין ישנם הרבה. למעשה, רבים מאותם האנשים כמו רבין מצאו את מותם ברצח. מה שמבדיל את רבין מהם הוא היותו נרצח פוליטי.

להמשך הטור בפורטל נוער- לזכור את רצח רבין.

אני מסכים עם יותם. יצחק רבין אמנם היה אישיות חשובה במדינה, שיש להנציח את זכרה, אבל הנקודה שיש להדגיש ביום הזה במיוחד היא דווקא את הירצחו- אשר מסמל פגיעה חמורה בדמוקרטיה הישראלית. לדעתי, יום הזיכרון ליצחק רבין לא צריך לעסוק בפוליטיקה או במשחקי ימין-שמאל, חשוב שנזכור שהדמוקרטיה היא מטרה (וגם כלי להשגת מטרות) משותפת של כולנו, ושאנו צריכים לשמור עליה מכל משמר.

* יותם ברגר הוא איש נער תקשורת ופעיל חברתי ופוליטי שאני מאוד מעריך.