חברת המחשבים MSI מפגינה ביצים (או תחת) של שור ומפיצה את הפרסומת המוזרה, המצחיקה, ההזויה ביותר שנתקלתי בה. הפרסומת הויראלית שוחררה ליוטיוב ב2009 וזכתה עד כה ליותר מ3 מליון צפיות. המיני-סייט שנבנה עבורה כבר לא עובד (בכל זאת… עברה תקופה). להנאתכם:

אליהו לאב מחולצות.קום החליט לכתוב פוסט תגובה לפוסט שלי – הודעה בנושא שיווק בקשת. תוכן הפוסט שכתב אליהו:

ראשית כל, אתחיל בתיקון מספר טעויות עובדתיות שעלו בפוסט: הסרטון הכי נצפה בערוץ של חולצות.קום ביוטוב הוא "הודעה חשובה לצופי האח הגדול!", סרטון שהפקתי לבדי, שצבר קרוב ל3000 צפיות עד כה, ולא כתבה בערוץ 2. הכתבה אגב, זכתה לקצת יותר מ600 צפיות. הסרטון השני הכי נצפה בערוץ , גם הוא פרי מצלמתי, הוא הסרטון הזה, סרטון הסבר על הפרויקט.

עכשיו לגופו של עניין, הטראפיק ש"מדדת" בדק רק את הצפיות בערוץ היוטוב של הפרויקט, לא בעמוד הפייסבוק, לא בטוויטר, לא באתר ולא באתרי הפצה ותוכן נוספים שאני מפרסם. יתרה מכך, כיצד אתה מתמחר כתבה בערוץ מרכזי בה מצויין שם המותג אותו אני מפרסם , כמו בכתבה הזו? או בכתבה הזו? או כיצד אתה מתמחר קידום תוצאות חיוביות במנועי חיפוש ? אלה שאלות רטוריות אך יש להן תשובה אחת ברורה: טראפיק הוא לא הכל, לא באינטרנט ובטח לא בחיים עצמם. הפרויקט שאני מריץ לא מתמקד אך ורק בטראפיק וכן אפקטיביות היא לא בהכרח פופולריות. אבל בוא נשחק משחק. בוא נניח שכל אותם צופים רכשו את המוצר שפרסמתי באותו יום, עזוב, בוא נניח שרק 5 אחוז רכשו את המוצר, האם זה לא אפקטיבי ? האם זה לא מדד ראוי יותר לבחון את הפרויקט ? או הנחה אחרת, לפיה הסרטונים והתכנים שהעליתי קידמו את המותג בתוצאות חיוביות במנועי חיפוש ? או לקוח פוטנציאלי אשר ראה אותי ברחוב והשתכנע לקנות את המוצר, האם זו לא אפקטיביות ? אני חושב שמי שמבלבל בין פופולריות או המוניות לבין אפקטי
ביות הוא…אתה ורבים וטובים אחרים. וחבל. אם להיתלות בענפים גדולים יותר הרי שהמודל הרווחי ביותר באינטרנט, גוגל, פונה לפרסום סופר-ממוקד, פר גלישה פר גולש. אפשר להתווכח עד מחר על כמות הגולשים (וכפי שציינתי בראשית, החישוב שלך לוקה בשטחיות ובחוסר שיקלול של נתונים נוספים שהם חלק בלתי נפרד מכמות הגולשים כמו פייסבוק, טוויטר וכו') אבל השורה התחתונה היא אחת: טראפיק הוא לא הכל. לראות את הפרויקט הזה דרך פריזמה של כמות גולשים בערוץ היוטוב בלבד היא במקרה הטוב, תמימות, ובמקרה הרע חוסר הבנה משווע של עולם הפרסום, השיווק והתקשורת בכלל.

ועוד לא דיברתי על מחיר הפרסום הסביר מאוד של חולצות.קום, על הפרויקטים הנוספים שאני מקדם באמצעותו והישגים נוספים שלו. את זה נשאיר לשיחה אינטרנטית אחרת, אה ועוד משהו… השם הוא לאב, אליהו לאב. All you need is Loev.

————

תגובתי תפורסם בהמשך.

הודעה לכל מומחי הרשתות החברתיות, המומחים לשיווק רשתי ושאר מומחים (בפני עצמם או בעלי ניסיון מוכח) לענייני מכירת מוצרים ויחסי ציבור:

* אין בישראל רשתות חברתיות, יש רשת חברתית אחת. פייסבוק היא הרשת החברתית היחידה בארץ בעלת נפח גולשים משמעותי, ולפי כך גם היחידה ששווה לפרסם בה. למכור ללקוח (עסק כלשהו, בדרך כלל) מוצר של "שיווק ברשתות חברתיות" משמע- לשקר ללקוח. אתם יודעים לקדם היטב בפייסבוק? אתם משווקים ברשת החברתית פייסבוק. יודעים לשווק ברשת (בלוגים, כתבות וכו') – אתם משווקי רשת. אין כזה דבר מומחה לרשתות חברתיות. (ואל תגידו טוויטר, כי כמות הישראלים שם זניחה)

* אל תחשבו שמישהו יעשה בשבילכם את העבודה. אם תנסו "ליצור באזז" רק על ידי שליחת אימיילים לבלוגרים מה שתקבלו יהיה פוסט זניח בבלוג זניח, במקרה הכי טוב. ליידע בלוגרים על פעילויות וכו' זה מצוין, לשלם לאותם בלוגרים יהיה אפילו אתי, אבל חייב להיות גם תוכן איכותי. חוץ מזה, כמו בכל מדיה, גם ברשת צריך להשקיע כסף כדי לרכוש שטח פרסום איכותי.

* בהמשך לפסקה הקודמת: למה נראה לכם שמישהו באמת ירצה לשמוע ממכם אם אין לכם משהו מעניין להגיד? קחו למשל את פרויקט חולצות.קום – הפרויקט אכן משך תשומת לב של כלי תקשורת גדולים, אבל הדבר הביא תועלת אך ורק עבור יוצר הפרויקט (אליהו רהב לאב) ולא עבור המפרסמים בו. בפוסט אורח שפירסם אליהו לאב בחדר 404 הוא דיבר על כך ש"הרשת צריכה להתבגר" ולהבין שתוכן פרסומי איכותי הוא לא רע בהכרח (ונתן כדוגמא את הסרטונים של College Humor). אליהו, קבל מבזק חדשות: כשאתה מצלם את עצמך עם חולצה שעליה פרסומת מקריא טקסט יח"צ יבש אתה לא יוצר תוכן איכותי או מעניין, אלא ספאם משעמם. ואגב, הסרטון הפרסומי הכי נצפה שהוא יצר – נצפה ביוטיוב קצת פחות מ400 פעמים (להשוואה- כתבה עליו בערוץ 22 שהוא העלה קיבלה כמעט 3000 צפיות). באתר שלו אליהו מצהיר על "365 ימים של פרסום אפקטיבי, לא שגרתי, מגניב, זול, חמוד ותרבותי", בהתחשב בנתונים, אני חולק על יכולתו לעמוד בהצהרה זו.

(מילה טובה לאליהו- באותו פוסט שהזכרתי הוא גם דיבר כנגד חוסר שקיפות והטעיית גולשים ברשת)

* בשורה התחתונה- ברשת יש לא מעט מי ומי שלוקחים כסף על שיווק ברשת, רובם המכריע לא באמת מספקים את הסחורה. למרות זאת, חשוב לי להגדיש ששיווק ברשת יכול לחזק מותג ולמכור מוצר בדיוק כמו פרסום בכל מדיה אחרת, הכל תלוי במשווק.

זה בא לנו בהפתעה, לא ידענו מאיפה זה הגיע (בטח איפשהו ליד המקום שממנו הגיע הוויב). אם הבאזז של גוגל יכול להתהדר בהישג אחד כבר מהיום שהושק, זה העניין שלא היה סביבו באזז עד ליום ההשקה. זוהי הוכחה לכל חובבי הבאזזים והשמועות לגבי מוצרים חדשים ו"סודיים" שכאשר חברה רוצה לשמור משהו בפרופיל נמוך – היא תשמור עליו ככה.

ועכשיו לבאזז עצמו: למרות שהוא משווה על ידי הרבה מבקרים דווקא לפייסבוק, אני חושב שהוא דווקא יותר דומה לטוויטר, אפילו כמעט זהה. נכון שפייסבוק מציע הרבה תכונות שימושיות, כמו שיתוף תמונות (זה נחמד ושימושי), קבוצות (אני מתערב שאין פה אחד שיודע באילו קבוצות הוא חבר), אפליקציות (מהנה ומעביר זמן נפלא), אבל מה שבאמת משאיר אותנו בפרשתות חברתיות (בכולן) זה האינטרקציה הטקסטואלית עם החברים שלנו. וזה הדבר היחיד שגוגל הכניסו לבאזז (לא כולל שירותים חיצוניים כמו פיקסה וכו' שיכולים לתת מענה הדומה לזה של פייסבוק). אם גוגל היו מפוצצים את הבאזז בפיצ'רים מובנים כאלו ואחרים החל מיום השקתו, לא סביר שהגולש הממוצע היה מצליח להסתגל לשימוש בו במהירות סבירה (ראו ערך: google wave). כמו כן, בניגוד לוויב שהושק כשירות נפרד, הבאזז מובנה בג'ימייל באופן אוטמטי. אין צורך ללמוד ממשק חדש, ואפילו העברית מגיעה מושלמת. אין ספק שגוגל למדו לקח.

אם תשאלו אותי, גוגל באזז לא הולך להחליף את הרשתות החברתיות הקיימות, אבל הוא בהחלט הולך להתקיים לצידן. זה אמנם נראה מאוד מסורבל לעדכן שתיים או שלוש רשתות חברתיות כל הזמן, אבל הבאזז כבר נמצא באימייל, ואני מאמין שנתרגל מהר מאוד לזגזג בינו לבין תיקיית האינבוקס.

זה תקופה לא קצרה שאני משתעשע בהזמנת מוצרים מחו"ל. מדי פעם, כשמזדמן לכיסי (או בעצם לחשבון הpaypal שלי) כמה גרושים מכתיבת תכנים, אני מטייל ברשת וקונה בהם איזה צעצוע נחמד. ככה הגיעו לביתי שני לייזרים ירוקים, שני מצתים (לא, אני לא מעשן), פותחן בקבוקים בצורת מפתח ועוד כל מיני צעצועים יותר ופחות שימושיים. את הצעצועים האלו הזמנתי מחנות סינית פופולארית אשר שולחת את מוצריה לכל העולם וללא עלות משלוח – FocalPrice. כל מי שקונה שם יודע שהוא לא יקבל מוצר איכותי, ובטח שלא מותג מקורי. אבל מה זה משנה? שטויות בזול, צעצועים למבוגרים. חגיגה!

ומה עושים כשמחפשים משהו יותר רציני? קופצים לאיביי. בebay מוכרים מעל מליון מוכרים שונים, המציעים מאות מליוני מוצרים שונים. יש שם הכל: מחיקויי בגדים זולים, דרך מוצרי אלקטרוניקה ועד לריהוט יקר ערך. ביומיים האחרונים הזמנתי משם סווטשרט מגניב, טבעת מיוחדת ואוזניות של קריאייטיב (אמורות להיות מקוריות, לפי התיאור). לפני כמה חודשים אף הזמנתי פוסטר של Queen (שנהרס מעט במשלוח).

לקנות שטויות מחו"ל זה פשוט כיף. אני לא מדבר על דברים יקרים (שאגב, דורשים תשלום מכס) – אלא על דברים קטנים ונחמדים, כאלה שיגרמו לכם לחייך כשתקבלו אותם. אולי אפילו משהו שימושי. חלק ניכר מהמחירים שתמצאו ברשת נמוכים עשרות מונים מכל מה שתמצאו בארץ. מילה שלי.

קבלו כמה טיפים לקניה מחו"ל (רובם מתייחסים לאיביי בלבד):

* וודאו שהמקום שאתם קונים ממנו אמין: אם זו חנות, גגלו את שמה בוגל וחפשו ביקורות (עדיף של ישראלים שקיבלו את המוצר לארץ). אם מדובר במוכר באיביי תנו מבט בביקורות עליו (לא קונים ממוכר שפחות מ95% מהביקורות עליו חיוביות).

* אל תשלמו באמצעות כרטיס אשראי באופן ישיר: תהיו חכמים ותזכרו שלא תיכננתם לטוס לחו"ל לחפש את הכסף שלכם. פתחו חשבון בבנק האינטרנטי PayPal ודאגו לשלם רק דרכו (ניתן לקשר לחשבות בpaypal כרטיס אשראי ישראלי).

* בררו היטב מה המוצר שאתם קונים: יש לא מעט תחמנים וחמדנים שינסו לעבוד עליכם בעזרת תמונות מזויפות ותיאור לא ברור. רדו לפרטים הקטנים ואל תקנו מוצר שאתם לא בטוחים שעונה על דרישותיכם. אל תפחדו לשאול את המוכר שאלות שהתשובה עליהן לא הייתה ברורה לפי תיאור המוצר.

* אל תהססו להתלונן: אם קניתם מוצר מאיביי וכשהוא הגיע גיליתם שהוא שבור/לא מקורי/שונה מהכתוב בתיאור – אל תהססו לפנות למוכר ולבקש החלפה. מוכר שמעוניין להמשיך למכור באיביי ידאג לפצות אותכם היטב (כי פידבק שלילי ממכם יפגע לו קשה במכירות).

* תהיו הוגנים: קניתם משהו מאיביי? ברגע שהוא מגיע כתבו פידבק למוכר. שימו לב שהפידבקים מתייחסים בדרך כלל לזמן המשלוח ולאיכות האריזה, ולא למוצר עצמו (כל עוד המוצר עונה על הכתוב בתיאור, כמובן).

* כן, יש מחירי מציאה: יש סיכוי לא רע שתתקלו במכירות פומביות אטרקטיביות במיוחד שהמחיר הזוכה בהן נמוך בהרבה ממחיר הקניה המיידית הממוצע למוצר. יש לכם כסף זמין? לכו על זה.

* משולחים לארץ: שימו לב כי לא כל חנות או כל מוכר מספקים שירותי משלוח לארץ. וודאו שיש משלוח לישראל לפני שאתם מבצעים את הקניה. כמו כן, וודאו שעלויות המשלוח עומדות בתקציבכם.

* קרא היטב את כל התקנונים וההסכמים הכרוכים בעסקה. זכור כי אם "תחפף" אתה עלול לאכול אותה, ובגדול.

אני לא מנוסה כל כך, וזה פחות או יותר מה שהיה לי להגיד בנושא. אעדכן אתכם כשהמוצרים האחרונים שהזמנתי יגיעו.

בעודי מסיים לקרוא כתבה באתר החדשות ynet נתקלתי במודעה אשר מתחזה לכתבה ב"מדור פרסומי" ומציעה קישור ל"כתבה המלאה". הקישור מוביל לעמוד המאוחסן על שרתי ynet (כמו כל החומר הפרסומי המופיע באתר) ומתחזה לעמוד מטעם המדור הפרסומי של ynet (רמז: אין מדור כזה).

אמנם גם בעין בלתי מזוינת ניתן לראות שהעמוד הוא לא באמת עמוד פנימי של ynet (הוא גם לא מתאמץ הרבה להיראות כך), אך אין ספק שהלוגו, מבנה העמוד ומבנה התוכן עלולים לבלבל בקלות קוראים בלתי מיומנים. כך קורה שגולשים אשר פחות מכירים את האינטרנט (בעיקר אוכלוסיה מבוגרת) עלולים ליפול בפח ולהאמין שהתוכן בפרסומת הוא כתבה אמיתית, ובעקבות כך לרכוש את המוצר המפורסם*. ynet נותנים את ידם ושמם לרמאות ממדרגה ראשונה.

* האתר המפרסם הוא במקרה, או שלא במקרה, אתר מכירות פומביות שאמינותו מוטלת בספק רב מאוד (על שיטת "המכרז ההפוך" כבר שמעתם?).

]]> http://www.thesnake.co.il/2009/12/ynet-%d7%a0%d7%95%d7%aa%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%99%d7%93-%d7%9c%d7%94%d7%98%d7%a2%d7%99%d7%99%d7%aa-%d7%92%d7%95%d7%9c%d7%a9%d7%99%d7%9d/feed/ 2 http://www.thesnake.co.il/2009/12/%d7%94%d7%90%d7%99%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9f-%d7%97%d7%95%d7%a0%d7%a7-%d7%90%d7%aa-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c/ http://www.thesnake.co.il/2009/12/%d7%94%d7%90%d7%99%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9f-%d7%97%d7%95%d7%a0%d7%a7-%d7%90%d7%aa-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c/#comments Thu, 17 Dec 2009 11:30:45 +0000 ‫איתי אקנין‬ http://www.thesnake.co.il/?p=927

מכשיר הiPhone של חברת apple הגיע ארצה בקול תרועה. חברות הסלולאר רכשו כמויות אדירות של מכשירים, יצאו במבצעים מטורפים למכירתם (כלומר, מטורף להתחייב אחד מהמבצעים האלה), ערכו השקות ליליות נוצצות וכמובן- יצאו בקמפיין פרסום אינטנסיבי ומעיק עד מאוד. טבלאות מחירי האייפון והפרטים על ההשקות האקסלוסיביות (הן היו אקסלוסיביות לא בגלל שלא הוזמנו רבים, אלא בגלל שהגיעו מעטים) מילאו את כל מדורי הטכנולוגיה, אשר בין כתבת iPhone אחת לאחרת העיזו מידי פעם לכתוב גם על טכנולוגיה. עשן של מסתוריות (מבצעים מטורפים שאסור לגלות! הפתעות מדהימות בהשקות הנוצצות!) ובאזז מדומה (כולם מדברים על זה! לכולם יהיה את זה!) אפף את האייפון.

באמת שניסיתי להתעלם מהנסיונות העלובים עד מאוד של חברות הסלולאר בארץ ליצור רעש ומהומה לקראת השקת האייפון. הן שכחו שבארץ ,עוד לפני ההשקה, כבר פעלו כמאה אלף מכשירי אייפון. אבל נמאס להתעלם. אני בטח משרת בדרך כזו או אחרת את חברות הסלולאר (באזז בבלוגוספירה, לא?), אבל לא ממש אכפת לי. אני סומך עליכם, קוראים יקרים שלי, שתראו מעבר למסך הבאזז המדומה, ולא תקנו את הצעצוע היקר, ה-iPhone (ובטח שלא תוך כדי התחייבות מטורפת לאחת מחברות הסלולאר).

"ומה הקש ששבר את גב הבלוגר?" אתם בטח שואלים. ובכן, באמת נחנקתי מהעשן האופף את האייפון. פשוט כמשמעו. בעת שהסתובבתי בדיזינגוף סנטר נקלעתי בטעות לאיזור ה"אייפון סנטר" של חברת סלקום (אשר ממוקם באחד המעברים). בכניסה למתחם מוצבת מכונת עשן מאוד מציקה אשר חונקת את כל האיזור. אני אודה בכך שהסתקרנתי ונכנסתי למתחם, ובו מצאתי לא מעט ילדים קטנים משחקים בצעצועים יקרים. מייד יצאתי החוצה, כמעט ונחנקתי.

ולסיום- פוסט משובח של הבלוגר המהולל מורד שטרן, על השקת האייפון במשל סיני עתיק.

ביום ראשון האחרון (18.10) נכחתי בהשקה הסגורה (בלוגרים בלבד!) של הPrivate NGN של בזק בינלאומי. אני לא אגיד שהיה נפלא, כי זה יהיה פחות או יותר רחוק מהאמת. האירוע עצמו היה סבבה וכיפי, המצגות המידעיות היו ממוקדות ומובנות (רק שתדעו, הרצאות לא ממוקדות שלא מועברות נכון יכולות להיות עינוי סיני), והן הועברו טוב. מה שכן, נראה שארגון האירוע היה חלש במקצת; כך קרה, למשל, שהשעה על ההזמנה לאירוע (16:00) הייתה שונה משעת הפתיחה (17:00) ושכתובת המקום לא פורסמה כלל (משמר השבעה זה ישוב, יש בו כמה וכמה רחובות). אבל עזבו, בואו נעבור לחלק המעניין. (ספוילר: סרטון מצחיק שלי מנסה לעוף בסוף הפוסט)

הגעתי למקום בערך ב15:20, 40 דקות לפני השעה על ההזמנה, שעה ו40 דקות לפני פתיחת האירוע (שהתחיל מוקדם בסופו של דבר, כי כולם כבר הגיעו). הייתי מעט מיואש מהרעיון שאני איפהשהו בשום מקום, וצריך לחכות שעה וארבעים דקות לאירוע שאני לא יודע מה יהיה בו ואיך אחזור ממנו, כשראיתי את ניר. ואז המצב רוח השתפר. מסתבר שניר קוריס, חבר יקר, הוזמן גם לאירוע (ושגם הוא הקדים מאוד). הסתובבנו מעט במושב היפה, ישבנו ליד המרכז המסחרי (שהוא יותר קטן מהמרכזים בראש העין, אגב) ושוחחנו על יזמות ואינטרנט. בכל מקרה, בזק בזק בזק.

בארבע וחצי בערך חזרנו לווילה גארדן (חצר-אירועים מושקעת לאללה בכל קנה מידה) וגילינו שאנחנו כבר לא לבד, הגיעו חלק ניכר מהאורחים (כמה מפתיע, אני הייתי בטוח שאני היחיד שמסתכל על השעה בזמנה). באירוע עצמו פגשתי את מורן ויניב מניוזגיק (שאפילו הסיעו אותי הביתה בסיום האירוע. תודה!), עידו קינן, רועי מצוות השיווק של בזק בינלאומי, ועוד רבים וטובים אחרים מהנטוורק הישראלית.

וקצת על הPrivate NGN: הפרייבט אנג'יאנ היא תשתית אינטרנט נפרדת של בזק בינלאומי שנועדה לאפשר גלישה במהירויות גבוהות מאוד (ומשמשת לרוכשי חבילה מהירה בלבד) גם לשרתים מחוץ למדינה. המהירויות שמדברים עליהן בבזק בינלאומי הן ממש קרובות למהירויות הגבוהות הנהוגות בעולם, וסביר מאוד להניח שבקרוב מאוד כל אחד מאיתנו יוכל לגלוש ולהוריד קבצים מחו"ל במהירויות שעד לא מזמן נראו לנו דמיוניות לחלוטין.

הנה סרטון הפרסומות לשירות:

ובחזרה לאירוע: לאחר המצגות הוצג בפנינו מתקן התעופה הנחשף עליו סיפרו לנו בזמנה ("תתכוננו לעוף"). לא התאפקתי הרבה, והנה סרטון בו אני תלוי בין שמים וארץ ומנסה לעוף. ניר קוריס מצלם, עידו קינן נרתם לעזרתי. הסרטון:

אחרי החוויה המדהימה והמבעיטה החלטתי שאם אני כבר חי על הקצה, הגיע הזמן ללכת עד הסוף (!). אז ניסיתי לאכול סושי. אף פעם לא אהבתי לאכול דגים, רק הריח שלהם מעורר בי בחילה. לכן אתם בטוח תצחקו כשתראו את הסרטון שלי מנסה לאכול סושי חי ומגעיל באופן יוצא דופן (מגעיל עבורי, לפחות). הסרטון עוד לא אצלי, אבל אני מניח שיגיע בקרוב, ואני מבטיח להעלאות ולחלוק איתכם.

ובכן, היה מעניין, היה כיף, והכי חשוב- יש מוצר מגניב, ואני מקווה שבקרוב כמה שיותר אנשים יוכלו להנות ממנו.

"איפה תהיה כשתפרוץ המגפה הבאה?" זה משפט המפתח, איש מופתע ומזועזע מביט בסלולארי הוא הדמות המזוהה. מוביקס מציעים התקפי לב והתמוטטות עצבים במחירים שיגרמו לכם ללחץ כרוני (שקל לSMS). הסלוגן בלוגו שלהם, אגב, מאיים גם הוא- "מוביקס תופס אותך".

(ועכשיו ברצינות: מוביקס זה אתר שמאפשר לכם לקבל עדכוני SMS בנושא אקטואליה. הבעיה היא שהשירות ממפורסם בצורה נוראית שרק מרחיקה לקוחות פוטנציאלים)

צילום מסך מעמוד הנחיתה:

]]> http://www.thesnake.co.il/2009/10/%d7%90%d7%9e%d7%9c%d7%94-sms/feed/ 4 http://www.thesnake.co.il/2009/09/%d7%94%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%a4%d7%99%d7%99%d7%a1%d7%91%d7%95%d7%a7/ http://www.thesnake.co.il/2009/09/%d7%94%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%a4%d7%99%d7%99%d7%a1%d7%91%d7%95%d7%a7/#comments Sun, 13 Sep 2009 13:08:48 +0000 ‫איתי אקנין‬ http://www.thesnake.co.il/?p=803

הרבה זמן לא כתבתי כאן פוסט המוקדש כולו לאינטרנט, וזה דבר שדי העיק עלי בתקופה האחרונה. מקווה שהפוסט הזה יכניס בי עוד מעט מוטיבציה לכתיבה טכנולוגית, כי אני מרגיש שיש לי הרבה מה לומר.

עד לא מזמן, אולי שלושה או ארבעה חודשים לפני היום, לא ממש ידעתי מה זה פייסבוק. בעצם, דווקא כן ידעתי בערך מה זה פייסבוק, פשוט לא רציתי להשתמש בו. בהחלטה שלי להימנע מפייסבוק תמכו שתי סיבות עיקריות:

1) פייסבוק זה פאטתי וטיפשי. למה שלמישהו יהיה אכפת אם אני יוצא עכשיו עם הכלב? כיצד המידע אודות השגי חבריי בבחנים מטומטמים דוגמת "how fat are you?" או "מי המורה הראשון שייוציא אותכם מהשעור ?????????." (שגיאות ועודף סימני שאלה במקור) יועיל לי בחיי?

2) כשחושבים על זה, לצמד המילים"פאטתי" ו"טיפשי" בדרך כלל נלווית המלה "ממכר". כך גם במקרה של פייסבוק; פגשתי בלא מעט מקרים של אנשים שפחות או יותר חיים בפייסבוק ונושמים את כפתור ה"LIKE". נכון, הפייסבוק בהחלט עוזר לאנשים בעלי יכולות חברותיות נמוכות ליצור קשרים וחברויות, אך הוא גם מנתק את אותם אנשים מחבריהם ומכריהם בעולם האמיתי. וזה לא רק אנשים שאינם משתלבים היטב בחברה נבלעו בו, אנשים שלפני שנה נהגו להיפגש מדי ערב או לדבר בטלפון, מעדיפים כיום לצ'וטט בצ'אט המובנה או לקיים שיחה בתגובות לסטטוסים.

כמו שאתם מבינים, לא הייתי מעריץ נלהב של המדיה החברתית הגדולה בעולם. אך מה לעשות, לאחר עידוד של מספר גורמים החלטתי להירשם למפלצת התקשורת החדשה. עד מהרה קיבלתי החלטה שנועדה לשמר את מעט הפרטיות שנשארה לי- לא לאשר "הצעות חברות" לאנשים שלא קיימתי איתם שיחה או התכתבות מעולם (החלטה שהתבררה כמצוינת).

הזמן זרם, הסטטוסים התעדכנו, ואני התחלתי לגלות את הכוח העצום שבפייסבוק. לא בשונה מאחרים, גם אני מצאתי עצמי גולש יותר ויותר, קורא עוד ועוד מהשטויות שכותבים החברים שלי (וגם כאלה שפייסבוק חושב שהם חברים שלי ואני בחיים לא לחצי את ידם). זה התחיל בחצי שעה פה ושם, כשאין מה לעשות. עם הזמן התחלתי לעדכן גם אני, שאני אשאר מאחור?

ואז הגיעה הציפיה לתגובות. בערך כמו הציפיה לתגובות בבלוג, כך היא גם הציפייה לתגובות בפייסבוק, הרגשתי שאני חייב לדעת מה אתם חושבים על זה.

חצאי שעות הפכו לשעות, והשעות רק הלכו והתרבו. התחלתי להתייחס לפייסבוק כמו אל תיבת המייל שלי- אני משאיר אותו פתוח ומרענן מדי פעם. העדכונים הטפשיים של ה"חברים" שלי הפכו פתאום למין סוג של "חדשות אישיות", והשאלונים- לבדיחות משעשעות. בניגוד לעבר, אני כבר לא בטוח שהסטטוסים הקצרים, חסרי התוכן ולעיתים ה"צהובים" הם בהכרח דבר רע. צריך לזכור שהעולם משתנה, אם פעם רק נושאים ברומו של עולם נכנסו לחדשות ברדיו – היום ניתן לקרוא חדשות בכל נושא קיים במגוון אתרי החדשות ברשת. אם פעם חדשות המדינה היו הנושא המרכזי בעיתון – הרי שכיום אדם אחד יכול להוות נושא מספק לכתבת שער בעיתון סוף השבוע. ואם עיתון סוף השבוע יכול- אז בטח שפייסבוק יכול. אני לא חושב שיש רע בעדכונים רדודים ומשעממים, כי הם בעצם משקפים פחות או יותר את החיים האמיתיים שלנו, ולא רק את רגעי השיא בהם.

לסיכום, פייסבוק הוא לא תחליף לחיים אמיתיים ולתקשורת בין-אישית, אבל זוהי גם לא מטרתו. פייסבוק הוא יותר כמו פורטל חדשות שנערך ע"י החברים בו, ואין בכך כל רע. אולי מעט.

חברים, קוראים, גולשים אקראיים – העולם משתנה, יש חיים בפייסבוק.

מנת פייסבוק, תודה ליונתן מפורום Hosts