בלוג הנחש |

זוכרים שכתבתי פוסט על התוכנית החדשה של חיים הכט, מה אתם הייתם עושים? אז ככה: בדרך לחופשה משפחתית לאילת (שהיא הסיבה שלא ראיתם פוסט חדש כבר די הרבה זמן) עצרנו בנקודת עצירה להתרעננות. תפסנו שולחן והוצאנו ביצים קשות, ג'יחנונים ומים קרים. לאחר זמן מה, הופיע אדם מבוגר, זקן צעיר – אם לדייק, וחיטט בפחים לצידנו. המראה הזכיר לי את אותו ילד קטן מהתוכנית, אשר חיטט בפחים בסביבות פלאפליה בחיפוש אחר אוכל. התמהמתי קצת, בכל זאת, גם  אם אני  לא מוצא סיבה הגיונית אחרת לחטט בפח – יש מצב שאותו אדם לא מחפש אחר מזון, יכול להיות שאני מפרש את המצב בצורה שגויה. פחדתי מעט להציע לו עזרה, התביישתי ופחדתי לבייש אותו. בסופו של דבר, הצעתי לו לאכול והוא השיב לי שאם כבר מציעים, הוא לא יגיד לא. לפי דבריו, אף שאני מפקפק בהם, הוא עובד באותו מקום (אם הוא דובר אמת, כנראה בפינוי שולחנות וכנראה שבעבור שכר מעליב). הורי הציעו את האפשרות שאותו אדם מחפש אחר בקבוקים למחזור – אך ראיתי אותו מוציא מן הפחים בעיקר קופסאות מזון ריקות.

בשורה התחתונה- לולא צפיתי בתוכנית, כנראה שלא הייתי נוקט שום פעולה בנוגע לאותו אדם. מה אני הייתי עושה? לא סביר שבכלל הייתי שם לב למתרחש. זוכרים שהבטחתי לכם בפוסט הקודם בנושא שאנסה להיות יותר מודע ורגיש לסביבתי? עד כה אני עומד במשימה. אני מבטיח להשתדל להמשיך לעמוד בה.

אני, באוטו בדרך לאילת

סחטיין על חיים הכט. למרות שהוא לא "קנה אותי" ברוב התוכניות שלו, ולמרות שלפעמים אף הרגשתי מעט מאוים מתנועות הידיים שלו, אני חייב להודות שהוא פשוט שיחק אותה בתוכניתו החדשה "מה אתם הייתם עושים?". בתוכנית, חיים מעמיד אנשים אקראיים במגוון סיטואציות, ובוחן את התנהגותם. אותן סיטואציות אשר חיים יוצר בעזרת צוות שחקנים מקצועי הן סיטואציות קשות לעיכול, כאלו שאי אפשר להתעלם מהן ושכל צופה שיצפה בהן בטלויזיה יגיד לעצמו "אני הייתי עושה משהו בנידון".

לדוגמא: באחת הסיטואציות, ילד המחופש לעני נשלח להסתובב בסביבת פלאפליה, תוך חיטוט בפחים, כאילו בחיפוש אחר אוכל. במקרה ספיציפי זה, רוב האנשים שנבחנו אכן עזרו לאותו ילד בכך שקנו לו מנת פלאפל. חלק מהם אף קנו מנה לאחיו ("מחכה בבית") והתקשרו לרשויות. במקרה אחר, שחקן בוגר ושחקן נער יצרו סיטואציה של אב המכה את בנו בחנות בגדים. במקרה זה, אף לא אחד מהנבדקים נחלץ לעזרת הנער. רוב הנבחנים העידו כי הם חששו בעצמם מהאב האלים. זהו תירוץ חלקי, כמובן, מכיוון שהדבר לא מסביר מדוע אין הם פנו לבעלי החנות, לאנשי אבטחה או למשטרה. במקרה דומה שבו הוצגה אם אלימה, אגב, נבחנת אחת דווקא כן נחלצה לעזרת הילד.

יש שיטענו, ואף בצדק מסוים, שהתוכנית אכזרית-משהו כלפי הציבור: שכן היא מעמידה אנשים, ללא ידיעתם, במבחן, ולאחר מכן שופטת אותם אל מול כל עם ישראל (סיוג קל: סביר להניח שניתנה למצולמים אפשרות למנוע את פרסום הקטע בו הם מופיעים). אותו משפט טלויזיוני אכזרי הוא דווקא מה שנעשה טוב בתוכנית הזאת, הוא שגורם לצופה להריץ בראשו תסרטים שונים לגבי אופן פעולתו שלו באותו מצב. צופה אשר ליבו כאב למראה הילד הרעב והמסכן, אך התקשה והתאבן כלפי אותה אישה "חסרת רגשות" שבחרה להתעלם ממנו, יחשוב פעמיים במקרה שיתקל בחייו בסיטואציה דומה.

יש לקוות שהתוכנית הזאת באמת תצליח לגרום לכמה שיותר אנשים לשים לב לקורה סבבם, ולתת יד לאלו הזקוקים לה כל כך. אנא ממכם, קוראים יקרים, התסכלו על העולם שבחוץ בצורה מעט פחות אנוכית, אל תחשבו רק על עצמכם. אני מבטיח לנסות גם.

ערוץ 10, אשר למועדון הבלוגרים שלו צורפתי לא מזמן, שלח לי עותק של הסרט "צילום פראי" אשר ישודר מחר (יום שבת ה13.2) בשעה 21:00 בערוץ 10.

תיאור הסרט לפי ערוץ 10:

במהלך השנה האחרונה יצא צלם הטבע גיל ארבל (אשר השתתף בצילומי "עולם מופלא", סדרת המופת של ה BBC)  ארבע פעמים ליבשת אפריקה בכדי לתעד כמה מתופעות הטבע המדהימות בעולם לפני שייכחדו.

במהלך הצילומים מסכן ארבל את חייו כשהוא מגיע למרחק נגיעה מהעמלץ הלבן, מתעד בפעם הראשונה אורקה שתוקפת דולפין תוך כדי מרוץ הסרדינים, ומשיג צילום נדיר של אמא גורילה שמתאבלת על וולד שנולד ללא רוח חיים.

הסרט "צילום פראי" חושף את הצופים לעבודתם הסיזיפית והמסוכנת של צלמי הטבע כשהם ממתינים במשך שעות ארוכות לפריים בודד או כאשר הם מסתכנים בתיעוד רגעים נדירים של טבע חי. ארבל נכנס לתוככי הג'ונגלים ולמעמקי הים ומביא משם צילומים מעלפים, כשבמקביל עוקבת אחריו מצלמה נוספת – שמתעדת אותו.

ובכן, איני חובב טבע נלהב (אבל בהחלט חובב) ואני לא מזפזפ לערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק רבות, אך הסרט הזה עורר בי סקרנות רבה. לא פעם ולא פעמיים הסתקרנתי מעבודתו של צלם הטבע: אותו אדם אשר נוסע לארצות רחוקות ונפלאות, רואה את הנופים המדהימים ופוגש (ואף מצלם) את היצורים המדהימים (ולעיתים- גם המסוכנים) ביותר בעולם. – סרטם של גיל ארבל ואביב פרנקל נוגע בדיוק בזה, במסעו של הצלם. במהלך הסרט, הצלם גיל ארבל זוכה לפגישות של פעם בחיים עם מגוון בעלי חיים אקזוטיים, והוא לא שוכח לצלם אותן. הסרט נותן לצופה ידע על "מאחורי הקלעים" של עבודת הצלם, והרבה צילומים מרהיבים של בעלי חיים. יש דבר אחד שהייתי משפר- וזה אורך הסרט. אני חושב שאפשר היה להאריך את הסרט הרבה מעבר ל40 דקותיו, ובדקות הנוספות להרחיב יותר בנוגע לעבודתו של הצלם.

בשורה התחתונה- נהנתי מאוד מהסרט ואני ממליץ עליו בחום.

גילוי נאות: לא התחייבתי מראש לכתוב ביקורת או לסוג הביקרות שאכתוב. פוסט זה משקף את דעתי האישית ולא קיבלתי דבר תמורתו.

זה כבר בחדשות, זה כבר לא יאומן. אני אשכרה כותב על זה בבלוג שלי, זה גם לא יאומן. האח הגדול, התוכנית הכי ירודה, נחותה, אידיוטית וחסרת טעם בטלויזיה הישראלית (וזה תואר שהתחרות עליו קשה מאוד) היא גם הדבר הכי מצליח בה. בכל מקום, לאן שלא תסתכלו, תשמעו על התוכנית הזאת (גם בבית הספר, מפי אנשי חינוך). לא רק שזה מעציב אותי ומעורר בי רחמים – זה גם מאוד מכעיס ומדכא אותי. אני אגיד לכם משהו שאולי תשנאו אותי בגינו: האח הגדול היא תוכנית מטומטמת לקהל של מטומטמים. זאת ועוד- היא גם מטמטמת ורוצחת את מעט הIQ שכבר היו לצופה מלפני שהתחיל לצפות בה.

מאוד קשה לי לכתוב את זה, כי חלק ניכר מחברי – כמה שהמצב עצוב – אשכרה צופים בתוכנית הזאת. וזה אומר, למתקשים שבינינו, שחלק ניכר מהחברים שלי – כמו גם חלק ניכר מהמדינה – פשוט מטומטמים. זה עצוב לי, זה מעצבן אותי, זה המצב. ולצערי, המצב הוא שכמות המטומטמים רק הולכת לגדול בשנים הקרובות. כי החברה במסלול מהיר להיטמטמות, ואין אף אחד שעוצר את זה, כי טמטום שווה כסף. אז אם משעמם לך, ואתה לא חס על שאריות הIQ האחרונות שלך, הדלק את הטלויזיה שלך ושים ערוץ 20. אתה תשתעמם בהתחלה, אך אל תדאג, כי תשתעבד בסוף.

אגב, על התוכן של התוכנית אין מה לכתוב, פשוט כי אין כזה. אני מאוד מקווה שברור לכולם (למרות שברור לי שלא ברור לכולם) שכל מה שאתם רואים בתוכנית הוא לא יותר מתסריט פתאטי אשר משוחק על ידי שחקנים לא מקצועיים.

שתי בקשות לי אליכם:הראשונה- אל תצפו בתוכנית הזאת, לא בטלויזיה ולא במחשב. זה יטמטם אתכם ויעשיר את היוצרים שלה. השניה- אם אתם מאמינים במה שכתבתי פה- הפיצו את המסר. אתם יכולים להשתמש בתוכן שכתבתי (תוך מתן קרדיט, כמובן) או לכתוב תוכן משלכם. אתם יכולים לדבר עם חברים טובים, עם זרים מוחלטים או עם קורבי משפחה. אל תשכחו שאתם יכולים להשפיע אם רק תרצו.