נכשלנו. מדינת ישראל מחזיקה בעם הפלסטיני כבני ערובה בכלא, חלק ניכר המגזרים במדינה (ערבים, מזרחים, נשים, הומוסקסואלים, חילונים, זרים ועוד..) מדוכאים באופן יום יומי על ידי השלטון ועל ידי הציבור, במלחמה האחרונה בעזה נהרגו מאות חפים מפשע- גברים, ילדים, נשים וטף. אין ספק שעד עכשיו- נכשלנו. אבל… לוותר? להניח עכשיו את השלטים והמגהפון? זה לא יעבוד. אמנם נשמע מאוד נוח "לחנך את הציבור לערכים הומאניים", אבל כיום: ילדי המדינה מחונכים בבית הספר ללאומנות ולשנאה, ואילו אזרחי המדינה הבוגרים- הם כבר מבוססים בדעות אלו. הציבור מחונך על ידי הממסד לערכים על פיהם עדיפים שטחי אדמה על חיי אדם, ערכים אשר מעצימים סטריאוטיפים ומבטלים כל אינדיבידואליות בקרב בני-אנוש. ועכשיו תנו לי להבהיר נקודה: ללא כוח ציבורי, אנחנו לא יכולים לשנות את זה!

שימו לב לדבר הבא: מכיוון שהחינוך בארץ מוכתב על ידי השלטון, כל עוד השלטון מייצג עמדות מסוימות- לעמדות אלו יחונך גם הדור הבא. וכשדור זה יתבגר, הוא יחנך לאותם ערכים גם את הדור שאחריו. מדובר בגלגל, בגלגל שאם אף אחד לא יקום ויתקע בו מקל- הוא יתגלגל לנצח. אני מאמין שאנחנו צריכים לתקוע את המקל בגלגל. אני מאמין שאסור לנו לוותר על אף מטרה בדרך אל היעדים שלנו, יעדים שלא נשיג בעזרת ישיבה בחיבוק ידיים- אלא רק בלחץ ציבורי חזק.

לחץ ציבורי אמיתי וחזק אפשר להשיג רק בדרך אחת ויחידה: איחוד המגזרים המגזרים המדוכאים. וזה מה שמוביל אותי למאבק שלנו, ושלכם.

כולנו, אנשים המקדשים חיי אדם ושוויון זכויות כערכים עליונים, לא צריכים לשבת ולבכות בבית, לכתוב ולכתוב, לדבר ולדבר, "לחנך". אנחנו צריכים להתקומם, לצעוק, למחות. ביחד. לא להצביע שמאלה ולשמוח כשהשמאל מגרד בקושי שמונה מנדטים ביחד, אנחנו צריכים לכוון לשלטון! שלטון? כן רבותי. תקראו לי חלמן, הוזה, אדיוט וילדותי. אמנם לא סביר שנראה ראש ממשלה מטעם מפלגת שמאל (אמיתית) במדינה הכל כך לאומנית-גזענית הזאת – אבל לשם צריך לכוון. צריך להסביר לכל תושב ותושב מהם בני אדם; לא לשתוק עד שלא יקשיבו, יחשבו ויבינו שאין אופציה אחרת מלבד וויתור על שטחי אדמה, על משאבים, על כסף ועל כבוד. חיי אדם עומדים מעל כל אלה.

במציאות של היום מדינת ישראל מחזיקה עם שלם כבני ערובה, כחטופים. במציאות של היום מדינת ישראל מדכאת ציבורים שלמים: ערבים, מזרחים, נשים, הומוסקסואלים, חילונים וזרים. במציאות של היום מדינת ישראל היא מדינה שיכולה להשתפר, אם היא רק תרצה. הציבור הישראלי הוא לא פראייר- כשהוא רוצה משהו, הוא ממש ילחם כדי להשיג אותו. כשהימין שטף את מוחות הציבור- הוא קיבל עם שלם, מאוחד ועקשן, לוחמני ועצבני לצידו. הגיע הזמן שגם אנחנו ננצל את תכונותיו של הציבור הישראלי. אנחנו צריכים לפנות לכל קהילה מדוכאת להצטרף איתנו למאבק. לצעוק ולא לשתוק, ביחד איתנו.

פלסטינים! אתם לא שווי זכויות במדינה הזאת, אתם סובלים מיחס מחפיר מצד השלטון הזה ושמכם הפך לקללה נפוצה בקרב ילדי ישראל. המאבק שלנו הוא גם המאבק שלכם!

מזרחים! אתם סובלים מגזענות שלא תיאמן. אם עורכם לא בהיר מספיק- תצטכו להתאמץ כפליים כדי להתקבל למוסדות להשכלה גבוהה ולמקומות עבודה נחשקים. וגם אם תצילחו, תמיד יסתכלו עליכם בעין עקומה. למה? כי הציבור מחונך לראות בכם פושעים, "ערסים", אנשים רעים. המאבק שלנו הוא גם המאבק שלכם!

נשים! על פי חוק, אתן שוות זכויות. אך המציאות שונה לגמרי: אתן לא תקבלו שכר שווה לשכרו של גבר העובד באותה עבודה כמו שלכן, וכדי להתקדם באותה עבודה תצטרכו להשקיע מאמץ כפול משלו. מדוע? כי אף אחד לא מסתכל לכן בגובה העיניים, הסטריאוטיפ הולך לפניכן. המאבק שלנו הוא גם המאבק שלכן!

הומוסקסואלים! אתם ציבור נרדף, שנוא ונפחד. אתם מסתירים את זהותכם המינית, מפחדים מתגובת הציבור. אתם "זוכים" ליחס משפיל ומדכא מצד החברה הישראלית.וכמובן- אינכם יכולים להינשא לאהבת חייכם מבלי לטוס למדינה זרה. המאבק שלנו הוא גם המאבק שלכם!

חילונים! מתי יגיע היום ובו תוכלו להשתמש בתחבורה ציבורית בשבת? לרכוש מזון לא כשר בסופר הקרוב לביתכם? להיקבר ולהינשא באופן אזרחי מבלי להפוך סדרי עולם בדרך? אם תמשיכו לשתוק, היום הזה לא יגיע. אתם מושפעים באופן משמעותי, יום יום, מציבור חזק אשר לא בוחל בשום אמצעי כדי לכפות את אמונותיו עליכם. המאבק שלנו הוא גם המאבק שלכם!

זרים! עובדים זרים- הובלתם לכאן כדי לשמש כעבדים לסרסורי כוח אדם. קיבלתם אשרה זמנית ונוצלתם באופן נפשע על ידי חלאות אדם שראו בכם כצאן ולא כבני אנוש. כיום אתם נרדפים על ידי השלטון, המנסה בכל דרך להעיף אותכם מפה ולחליף אותכם בעבדים אחרים. פליטים- ברחתם לכאן ממלחמה איומה. נסתם על חייכם מטווח מזעזע. אסור לאף אדם להכריח אותכם לשוב למקום האיום ממנו באתם, פשוט אסור! המאבק שלנו הוא גם המאבק שלכם!

ישראלים! כולנו, כאזרחי המדינה או לפחות ככאלה שחיים בה, צריכים לקחת אחריות על מעשיה של המדינה גם כלפי חוץ. אסור לנו לשבת בצד כשהמדינה שלנו מקיימת כל כך הרבה עוולות כלפי עם אחר. אנחנו צריכים לראות בפלסטינים אחים שלנו, אחים קטנים. אנחנו צריכים לטפח עבורם מדינה, ואז לטפח איתם קשרי שלום והבנה. רק פיתרון של שתי מדינות לשני עמים יוכל להוביל למצב של שלום ושגשוג בים התיכון. המאבק שלנו הוא גם, ובמיוחד, המאבק שלכם!

כולנו ביחד, אם ממש נרצה, יכולים לשנות את העולם. אם נאחד יחדיו את כל הציבורים המדוכאים, אנחנו ננצח. והמאבק שלנו הוא גם המאבק שלכם.

האגודה לזכויות האזרח בשיתוף פעולה עם רשימה מרשימה של גופים שונים למען זכויות אדם (פאקינג 105 ארגונים!) מארגנים את מצעד זכויות האדם הראשון בישראל. בהתחשב בכמות הגופים ואנשים שאישרו הגעה- המצעד יהיה ענקי. מעט מצטער שאין לו כלל התייחסות בעיתונות המיינסטרים (אבל אני בטוח שלא יהיה אפשר להתעלם הרבה זמן מאלפי צועדים במרכז תל אביב). הרעיון העיקרי העומד מאחורי המצעד (מלבד הפגנת עמדותיהם של הגופים השונים שיצעדו בו) הוא הפגנה של תמיכה הדדית בין הארגונים הצועדים ואמירת אמירה ברורה לעולם: אנחנו פה, ואנחנו דורשים זכויות אדם!

רוצים להגיע? קבלו ציטוט מאתר המצעד:

יום שישי, ה-11 בדצמבר, ב-11:00 עד 14:00. מתכנסים בכיכר רבין בתל אביב. נצעד עד לרחבת מוזיאון תל אביב ברחוב שאול המלך, שם נקיים עצרת.

הסעות ייצאו ממספר מוקדים, ויחזירו הביתה את הצועדים לפני כניסת השבת (והדלקת נרות חנוכה!). מספר האוטובוסים יהיה תלוי במספר הנרשמים דרך הבלוג – כאן נרשמים לאוטובוסים. נקודות המפגש ושעות היציאה:

09:15: באר שבע – מבניין מרכז מורים
09:15: חיפה – בניין סולל בונה, ליד מגדל הנביאים, שכונת הדר
09:00: ירוחם – מהמתנ"ס העירוני
09:15: ירושלים – בנייני האומה
09:30: לוד – מסינגור קהילתי, רח' מחנות קפריסין 13, רמת אשכול

זה עמוד הפייסבוק של האירוע. כדאי לבדוק אם מישהי שאתם מכירים מגיעה ולאשר הגעה בעצמכם – למעלה מ-3,800 איש ואישה כבר אישרו השתתפותם!

המצעד הוא אירוע אזרחי, עצמאי, ולא מפלגתי, אליו הצטרפו למעלה מ-100 ארגונים. ארגונים שמעוניינים להצטרף מוזמנים לשלוח מייל לגילי: gili@acri.org.il. לרשימת כל הארגונים והעמותות שצועדים לחצו כאן.

אני אגיע למצעד -כפי שבטח כבר ניחשתם- ואני אצעד עם החבר'ה מחד"ש. יהיה נחמד לראות גם אתכם שם.

"היי"
"היי, מה קורה?"
"הכל בסדר, מי זאת?"
"אביטל"
"… איזו אביטל?"
"אביטל אביטל"

"אה, אני מצטער, לא היית בטוח ואין לי את המספר שלך בבית"

— השיחה שלי עם אביטל שהתקיימה ביום ראשון ה18 לאוקטובר.

"וואי, ממש תודה, עשית לי את היום!" (אני אומר לאביטל)

—  סיום השיחה שלי עם אביטל שהתקיימה ביום ראשון ה18 לאוקטובר.

אז ככה, אביטל, ידידה טובה, סיפרה לי על משלחת משותפת של בני נוער יהודים מראש העין ושוהם ובני נוער פלסטינים מהשטחים (איזור רמאללה). המשלחת, לאחר בירור עם האחראית על הארגון, תעסוק בכלל באקולוגיה ואיכות הסביבה. ארבע ימים באכסניות שונות וגם טיול שטח אחד, יהיה מגניב! (ויהיה אקולוגי!)

"WTF?!"

—  סיום השיחה שלי עם האחראית לארגון המשלחת היהודית (בן אדם מדהים, אגב, ושמה קרן).

יאפ, כמו ששמעתם. אני יוצא למשלחת של 4 ימים, בהם אבלה בחברת חברים טובים מראש העין, חברה שלי (גם היא מראש העין), חבר'ה נחמדים משוהם, וכמובן- בני נוער פלסטינים. רק אני מתקשה להאמין שמישהו ממארגני המשלחת באמת חשב שזיהום אוויר/קרינה סלולארית/צבי ים מתים יהוו את "הנושא החם" במשלחת? מישהו באמת מצפה ששני נערים מצדדיה השונים של מלחמה ישבו ביחד וידונו בהטמנת פסולת? בולשיט בולשיט בולשיט. אבל מי אני שאתלונן? אני הרי יודע איך זה הולך לעבוד; אנחנו נתיידד עם החברים מהשטחים, נשתעמם בסדנאות, ובזמן החופשי נדבר על החיים משני הצדדים של הגדר. בטיול השטח שצפוי ליום השני או השלישי אנחנו נדבר בעיקר על החום המציק ונתלונן על זה שאי אפשר ללבוש גופיות (המארגנים טוענים שזה יראה לא נאה בעיני הפלסטינים, אך אני מפקפק בכך שחבר'ה בגילי לא ישמחו לראות כמה מידידותי בלבוש "בלתי הולם").

בינינו, אני גם לא מתיימר לנסות לפתח שיחה על מחזור בקבוקים. אני מגיע כששתי מטרות עיקריות עומדות לעיני: הראשונה- לשמוע, להכיר וללמוד. והשניה- להשמיע את דעתי, להציג את עצמי, וללמד על חיי כישראלי.

בכל מקרה, מחר בשעה 9:30 צפויה קבלת הפנים לפלסטינים (ולעוד משלחת מגרמניה שבמקרה תגיע לביקור). אני מאוד מקווה להפיק כמה שיותר מהטיול ואפילו מסדנאות האקולוגיה, והכי מקווה לחזור עם חברים חדשים, מצידה האחר של הגדר.

אה כן, אני מבטיח שתשמעו ממני כשאחזור מהטיול (יום ראשון). בטח יהיה לי הרבה מה לספר…

]]> http://www.thesnake.co.il/2009/10/%d7%9e%d7%a9%d7%9c%d7%97%d7%aa-%d7%90%d7%a7%d7%95%d7%9c%d7%95%d7%92%d7%99%d7%aa-%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99%d7%aa-%d7%a4%d7%9c%d7%a1%d7%98%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%aa/feed/ 2 http://www.thesnake.co.il/2009/10/%d7%9c%d7%96%d7%9b%d7%95%d7%a8-%d7%90%d7%aa-%d7%a8%d7%a6%d7%97-%d7%a8%d7%91%d7%99%d7%9f/ http://www.thesnake.co.il/2009/10/%d7%9c%d7%96%d7%9b%d7%95%d7%a8-%d7%90%d7%aa-%d7%a8%d7%a6%d7%97-%d7%a8%d7%91%d7%99%d7%9f/#comments Tue, 20 Oct 2009 14:28:14 +0000 ‫איתי אקנין‬ http://www.thesnake.co.il/?p=844

יותם ברגר* פרסם טור דעה בפורטל נוער. הטור עוסק בשאלת מטרת יום הזיכרון ליצחק רבין- האם יש לזכור את רצח רבין ולא את רבין עצמו?

פסקה ראשונה מהטור:

רצח רבין היא טראומה ישראלית לאומית, ובצדק. רצה גורל, ורצו הכרישים הפוליטים, והיו מי שידעו כיצד לנתב את הטראומה הלאומית הזו למקומות אליהם היא לא צריכה הייתה להגיע.  קל לנו לשכוח שיום הזיכרון הוא לא יום הזיכרון לרבין האיש. טוב שהוא לא. רבין היה מדינאי דגול, איש צבא מפואר וישראלי למופת. אך אנשים כמו רבין ישנם הרבה. למעשה, רבים מאותם האנשים כמו רבין מצאו את מותם ברצח. מה שמבדיל את רבין מהם הוא היותו נרצח פוליטי.

להמשך הטור בפורטל נוער- לזכור את רצח רבין.

אני מסכים עם יותם. יצחק רבין אמנם היה אישיות חשובה במדינה, שיש להנציח את זכרה, אבל הנקודה שיש להדגיש ביום הזה במיוחד היא דווקא את הירצחו- אשר מסמל פגיעה חמורה בדמוקרטיה הישראלית. לדעתי, יום הזיכרון ליצחק רבין לא צריך לעסוק בפוליטיקה או במשחקי ימין-שמאל, חשוב שנזכור שהדמוקרטיה היא מטרה (וגם כלי להשגת מטרות) משותפת של כולנו, ושאנו צריכים לשמור עליה מכל משמר.

* יותם ברגר הוא איש נער תקשורת ופעיל חברתי ופוליטי שאני מאוד מעריך.

זה שיר שכתבתי למגיבי הנאצה למיניהם, הטוקבקיסטים הפחות נחמדים שכל עיסוקם הוא השמצה ורדיפה. מקווה שתהנו. הצעות ללחן יתקבלו בברכה.

זהו סיפור של מגיב נאצה,
פלוני אלמוני נטול מטרה

ללא חברים, מחוץ לקבוצה,
חיפש לו הספאמר תעסוקה

ניסה הוא בפורום- אך נחסם שם לעד,
בynet תגובות סוננו לו מיד

הגיע הספאמר, בודד ומפוחד,
לבלוג של איתי, בלוגריסט נחמד

בבלוג הוא מצא כאילו ממתק,
מקום להגיב בו מבלי שיושתק

קילל ותקף את איתי החביב,
מדי יום בדק אם איתי לו הגיב

אך אין מה לבכות על אותו מגיב,
בודד ולא כל כך חביב,
כי אי שם בעתיד עוד ימצא לו תחביב.

החינוך בישראל מעולם לא הצטיין. מאז ומעולם הוא כלל עובדות מסולפות, כפיה דתית ומורים שאינם יודעים את החומר אותו עליהם להעביר לתלמידים. לאחרונה, שר החינוך, גדעון "ציוני מאז ומתמיד" סער, החליט להוסיף למערכת השעות של כיתות ד' עד ט' שיעור ציונות. שיעור זה יעסוק, לפי דבריו של סער, ב"חינוך לערכים יהודיים, ציוניים ודמוקרטיים, מצויינות, צמצום פערים חברתיים ועידוד הגיוס לצה"ל". נוראי, פשוט נוראי. השר המכובד, בזלזול מוחלט בחופש הדעה, יכפה ציונות, דת ורעל צה"לי על מאות אלפי תלמידים ישראלים.

אני לא מאמין ביהוה וחבריו, אני לא ציוני וגם לא מתלהב מכך שעוד שלוש שנים אני הולך לשרת בארגון כובש. למזלי, אני כבר לא "אהנה" מרוע הגזרה, אך מה עם אחיי הקטנים? האם עליהם לעבור שטיפת מוח שכזאת? האם יגדלו בביתי אחים גזעניים שונאי-אחרים ומעודדי כיבוש?

ובפניה לחסר כבוד השר סער- אנא ממך, ציוני חביב, אל תכפה עלי את דעותיך ואמונותיך, אל תחנך את אחי לשנאה ולאמונה עיוורת.

ביום חמישי האחרון התקיים אירוע מחאה ותקווה מטעם ארגון "אפשר אחרת". האירוע התמקד בעיקר במחאה כנגד תקציב המדינה, אך גם בבעיית הכיבוש- כחלק בלתי נפרד ממנו. האירוע היה מאוד נחמד ובאווירה טובה, וניכר שמשכנו הרבה תשומת לב ברחוב- וזה כבר טוב.

[הווידאו מקורו בפוסט הזה בבלוג של אפשר אחרת.]

(מהשניה ה18- ועד השניה ה22 תוכלו לראות אותי מטייל ברחבה)