אי שם ב2009 נשכחה הצעת החוק הדיקטטורית של ש"ס – חוק סינון אתרים. חוק לפיו יצונזרו אתרי אינטרנט, לפי ראות עיניו של הצנזור הדיקטטורי מטעם ש"ס, ע"י הספקיות כברירת מחדל. אדם אשר ירצה לגשת לאתר חסום יאלץ לבקש זאת מפורשות מהספקית. לא, חברים יקרים, חוק זה לא נועד להגן על ילדכם מפני תוכן פוגעני או בלתי ראוי. אם כי ש"ס בטוחים שאתם לא מסוגלים לעשות זאת בעצמכם. חוק זה נועד אך ורק למטרה אחת – הכנת המדינה לשלטון טוטליטרי, דמוקרטי שבכאילו.
בכל מקרה, הכתבה האחרונה על החוק נמצאת אי שם באמצע 2009. כנראה שהחוק ננטש לתקופה כזו או אחרת. מחקו את החיוך מפניכם, אני בטוח שהחוק יועבר וימומש בשנים הקרובות. ואז תיגמר הדמוקרטיה. בעצם, למה צריך חוק כשיש מדים ואקדחים?
משטרת ישראל, למרות שאין שום חוק המתיר לה לעשות כן, החלה לחסום אתרי אינטרנט. מדובר בצעד טוטליטרי ומסוכן, כזה שכרגע פוגע בציבורים אקראיים (הרי מטופש לחשוב שהמשטרה תחשוף את תוכניתה הזדונית עוד בשלבי ההתחלה) כגון המהמרים באינטרנט, גולשי האתרים הפורנוגרפיים וכו'. בהמשך, כמובן, גם אתרים המשדלים לעבירה על החוק. ואז, אתרים שחושפים מידע שעובר על החוק. ואז, אתרים שמעודדים הפיכה, או מתנגדים להגדרתה של ישראל כציונית ודמוקרטית. או רק להגדרתה כציונית. או כאלה שמתנגדים לאייתוללה. סליחה, לשלטון. יש מצב שגם את בלוג הנחש הם יצנזרו*.
הבלוגוספירה שותקת שתיקה רועמת, וכרגע עושה רושם שאני הראשון להתרעם על הצעד המשטרתי הכ"כ מסוכן הזה. בלוגרים, עורו קומו ועמדו על המשמר!
ח"כ אחמד טיבי נאלץ למלא שני תפקידים בעת ובעונה אחת: יושב ראש הכנסת וח"כ נואם מן המניין. כדי למנוע בלבול, נאלץ אחמד להסביר את המצב המסובך ולנהל שיחה בינוי ובין עצמו. משעשע.
——
אני עדיין חייב לכם פוסט, אבל מסתבר שנופל עלי מבול של סרטוני יוטיוב משעשעים שקשה להתעלם ממנו. ושאני עצלן.
חברת המחשבים MSI מפגינה ביצים (או תחת) של שור ומפיצה את הפרסומת המוזרה, המצחיקה, ההזויה ביותר שנתקלתי בה. הפרסומת הויראלית שוחררה ליוטיוב ב2009 וזכתה עד כה ליותר מ3 מליון צפיות. המיני-סייט שנבנה עבורה כבר לא עובד (בכל זאת… עברה תקופה). להנאתכם:
טוב נו, בואו נחסוך במילים גדולות, בואו נגיד שדעתי לגביו מורכבת וכו' וכו'
בכל מקרה, הנה קטע קצר שמזכיר לנו שחיילי צה"ל הם גם חבר'ה צעירים בני 18-21 שסיימו תיכון לא מזמן, וסה"כ באמת לא בחרו להיוולד לתוך המציאות אליה נולדו. תודה למורד שטרן שפירסם את הסרטון על הWALL שלו בפייסבוק.
[עריכה: הסרטון הורד מהרשת והועלה מחדש ע"י משתמש אחר. הנה הוא]
———————-
נ.ב. אני חייב לכם וואחד פוסט על התקופה הריקה פה, צפו לאחד כזה בערב. אני מתכוון לכתוב פוסט הבהרה שכזה, שינסה להבהיר כמה מהדברים שכתבתי פה לאחרונה. מקווה שיהיו לי הכוח והמוטיבציה לעשות זאת.
בחודשים האחרונים אנו עדים למס' רב של חרמים כאלו ואחרים. בעוד שחלק מהם טיפשים עד גיחוך, חלקם עלולים להשפיע ישירות על חיינו. אני לא מתכוון לשפוט חרמים אלו, אלא רק להציגם בפניכם. במידה ושמעתם על חרם שאינו מופיע פה, ספרו לי על כך.
הבהרה: פוסט זה הוא פוסט משולב יחסי-ציבור: הוא נכתב עבור חברת פפסי, אך לא בעבור תמורה כלשהי (אם כי ניתנה לי "מתנה" על הגעתי לאירוע הבלוגרים של פפסי). הפוסט פורסם מכיוון שאני מאמין שיש לו ערך עבור קוראי, ולא עקב התחייבות כזאת או אחרת לחברת פפסי. כמו כן, חברת פפסי לא מעורבת כלל בתוכן הפוסט. למרות זאת, בהתחשב בנסיבות, יתכן ודעתי מוטה לצד זה או אחר ולכן יש להתייחס לפוסט זה כאל תוכן בידורי-פרסומי ויש להפרידו משאר התוכן המוצג בבלוג.
החבר'ה בפפסי החליטו להזמין אותי למסיבת בלוגרים לרגל השקת קמפיין פרסומי חדש. המסיבה התקיימה בקומה ה66 במגדל הכי גבוה במזרח התיכון והובטח כיבוד נחמד. שאני לא אגיע? האמת שהברזתי כבר לכמה וכמה הצעות דומות, אבל הפעם החלטתי להגיע ולשמוע.
הקמפיין שפפסי הציגו נקרא Big Spender – בעברית: "הבזבזן הגדול". מדובר בתחרות בין משתמשי פייסבוק שהפרס לזוכה בה הוא יום בילוי בעלות מליון ש"ח. כיצד זוכים? יש להציע דרכים לבזבוז המליון מבלי לקנות שום דבר חומרי – אך ורק חוויות, ולשכנע את מצביעי פייסבוק להצביע לו. הרעיון של בזבוז כסף מוצהר בהחלט עורר בי אנטי כלשהו, אך ההחלטה שעל הכסף לשמש לחוויות בלבד בהחלט ניחמה אותי. עדיין מדובר בקמפיין בזבזני-ראוותני-משהו, אבל הוא לא שלילי בהכרח. עוד לפני שראיתי הצעות של אחרים, חשבתי על מגוון הצעות משלי שבהן אוכל לשלב ביום הכיף הזה בעיקר תרומה לקהילה. החל מחלוקת מזון להומלסים (אני בהחלט יכול להינות מזה, אך הדבר לא ישים כ"כ) ועד למופעי בידור חינמיים-איכותיים (הרי יש תקציב) בפריפריה ובבתי חולים.
שמחתי לגלות שהרבה אנשים חשבו כמוני והציעו הרבה דרכים אפשריות ל"בזבז" (הרי כבר לא מדובר בבזבוז) את הכסף על הקהילה, ואני בהחלט מקווה שאחד ממציעי הרעיונות הללו יזכה לממש אותו.
מדובר בקמפיין מסחרי נטו שמטרתו היחידה היא פרסום המותג פפסי-מקס, אך הוא משאיר פתח רחב יחסית להפיכתו לקמפיין שמשרת גם את האינטרס הציבורי. יש לכם רעיון טוב? הציעו אותו באפליקציית הפייסבוק של הביג ספנדר.
כחלק מהתוכנית הגדולה של שירות הבלבולי-ביצים הכללי (השב"כ) לפגוע תדמיתית ופיזית בכל הפעילים האנטי-ציונים (או בעברית: אנשים שאכפת להם מאנשים אחרים יותר מאשר מכסף ומאדמות "קדושות") נעצר נחטף ביום חמישי שעבר, בסודיות מוחלטת (שמא יגלה העם או העולם על המחדל) אמיר מח'ול. אמיר מח'ול הוא ישראלי-פלסטיני המוכר בחברה הערבית במדינה כפעיל למען זכויות הערבים בישראל, ואחיו של ח"כ לשעבר, עיסאם מח'ול. אמיר מואשם בריגול ובשאר ירקות, למרות שניתן להבין מאופן המעצר והנסיון לשמור עליו בסודיות שהוא, כנראה, חף מפשע. רק היום הותר לפרסום דבר החטיפה, אם כי מידע אודותיה הגיע לידי כבר ביום ההתרחשות ואני התאפקתי שלא לפרסמו עד שיגיעו לידי מידע יותר ברור, מדויק ומהימן.
כמו מח'ול, נחטף לפני שבועיים גם עומר סעיד, פעיל בכיר בבל"ד. סעיד זכה לראות את עורך דינו רק אתמול, כאמור- שבועיים ממועד חטיפתו. סעיד העיד על חקירות ארוכות, מייגעות ומתישות. מפתיע? לא אותי, לא אותך, וכנראה שגם לא כל אדם ערני אחר במדינת הציונים.
אליהו, ראשית אני מתנצל על הטעות באיות שמך ובנתונים לגבי הסרטונים. הנה תגובתי לפוסט האורח שפרסמת פה:
לפי דעתי, אתה מאוד מפספס את המטרה של הלקוחות שלך. להם לא אכפת כמה המיזם שלך מפורסם, ולא אכפת להם אם במקרה הוזכר שמם כבדרך אגב בכתבה בטלויזיה. אנשים שמוכרים מוצר, מחפשים קונים.
ההתהלכות שלך עם חולצה היא לא יותר מקורית או מושכת תשומת לב מבאנר באתר אינטרנט גדול, והיא בטח זוכה להרבה פחות חשיפה. אדם שפוי לא יקנה מוצר בגלל שהוא ראה את הלוגו שלו על חולצה או בגלל סרטון משעמם מיוטיוב. פרסומת צריכה להיות משכנעת, מיוחדת ובעיקר ממוקדת, הפרסומת שאתה מציע (באחידות, לכל לקוחותיך) רחוקה מלהיות כזאת.
החבר'ה במזבלה הכריזו על תחרות יצירת פרסומת (בריף, בלשון העוסקים בתחום) לSqueezebox של לוג'יטק. בתחרות השתתפו 237 עבודות, חלקן מעשה ידי מקצוענים, וחלקן מעשה ידי חובבים. תוצאות התחרות פורסמו אתמול, ושמחתי לגלות שזכיתי במקום השלישי. את העבודות, ביניהן זאתי שלי, תוכלו למצוא בפוסט תוצאות התחרות בבלוג המזבלה.
ראשית כל, אתחיל בתיקון מספר טעויות עובדתיות שעלו בפוסט: הסרטון הכי נצפה בערוץ של חולצות.קום ביוטוב הוא "הודעה חשובה לצופי האח הגדול!", סרטון שהפקתי לבדי, שצבר קרוב ל3000 צפיות עד כה, ולא כתבה בערוץ 2. הכתבה אגב, זכתה לקצת יותר מ600 צפיות. הסרטון השני הכי נצפה בערוץ , גם הוא פרי מצלמתי, הוא הסרטון הזה, סרטון הסבר על הפרויקט.
עכשיו לגופו של עניין, הטראפיק ש"מדדת" בדק רק את הצפיות בערוץ היוטוב של הפרויקט, לא בעמוד הפייסבוק, לא בטוויטר, לא באתר ולא באתרי הפצה ותוכן נוספים שאני מפרסם. יתרה מכך, כיצד אתה מתמחר כתבה בערוץ מרכזי בה מצויין שם המותג אותו אני מפרסם , כמו בכתבה הזו? או בכתבה הזו? או כיצד אתה מתמחר קידום תוצאות חיוביות במנועי חיפוש ? אלה שאלות רטוריות אך יש להן תשובה אחת ברורה: טראפיק הוא לא הכל, לא באינטרנט ובטח לא בחיים עצמם. הפרויקט שאני מריץ לא מתמקד אך ורק בטראפיק וכן אפקטיביות היא לא בהכרח פופולריות. אבל בוא נשחק משחק. בוא נניח שכל אותם צופים רכשו את המוצר שפרסמתי באותו יום, עזוב, בוא נניח שרק 5 אחוז רכשו את המוצר, האם זה לא אפקטיבי ? האם זה לא מדד ראוי יותר לבחון את הפרויקט ? או הנחה אחרת, לפיה הסרטונים והתכנים שהעליתי קידמו את המותג בתוצאות חיוביות במנועי חיפוש ? או לקוח פוטנציאלי אשר ראה אותי ברחוב והשתכנע לקנות את המוצר, האם זו לא אפקטיביות ? אני חושב שמי שמבלבל בין פופולריות או המוניות לבין אפקטי
ביות הוא…אתה ורבים וטובים אחרים. וחבל. אם להיתלות בענפים גדולים יותר הרי שהמודל הרווחי ביותר באינטרנט, גוגל, פונה לפרסום סופר-ממוקד, פר גלישה פר גולש. אפשר להתווכח עד מחר על כמות הגולשים (וכפי שציינתי בראשית, החישוב שלך לוקה בשטחיות ובחוסר שיקלול של נתונים נוספים שהם חלק בלתי נפרד מכמות הגולשים כמו פייסבוק, טוויטר וכו') אבל השורה התחתונה היא אחת: טראפיק הוא לא הכל. לראות את הפרויקט הזה דרך פריזמה של כמות גולשים בערוץ היוטוב בלבד היא במקרה הטוב, תמימות, ובמקרה הרע חוסר הבנה משווע של עולם הפרסום, השיווק והתקשורת בכלל.
ועוד לא דיברתי על מחיר הפרסום הסביר מאוד של חולצות.קום, על הפרויקטים הנוספים שאני מקדם באמצעותו והישגים נוספים שלו. את זה נשאיר לשיחה אינטרנטית אחרת, אה ועוד משהו… השם הוא לאב, אליהו לאב. All you need is Loev.
