אליהו, ראשית אני מתנצל על הטעות באיות שמך ובנתונים לגבי הסרטונים. הנה תגובתי לפוסט האורח שפרסמת פה:
לפי דעתי, אתה מאוד מפספס את המטרה של הלקוחות שלך. להם לא אכפת כמה המיזם שלך מפורסם, ולא אכפת להם אם במקרה הוזכר שמם כבדרך אגב בכתבה בטלויזיה. אנשים שמוכרים מוצר, מחפשים קונים.
ההתהלכות שלך עם חולצה היא לא יותר מקורית או מושכת תשומת לב מבאנר באתר אינטרנט גדול, והיא בטח זוכה להרבה פחות חשיפה. אדם שפוי לא יקנה מוצר בגלל שהוא ראה את הלוגו שלו על חולצה או בגלל סרטון משעמם מיוטיוב. פרסומת צריכה להיות משכנעת, מיוחדת ובעיקר ממוקדת, הפרסומת שאתה מציע (באחידות, לכל לקוחותיך) רחוקה מלהיות כזאת.
מאת איתי אקנין | בקטגוריה בלוג, הכל, נתפס ברשת
יום שישי 26 בפבר', 2010
החבר'ה במזבלה הכריזו על תחרות יצירת פרסומת (בריף, בלשון העוסקים בתחום) לSqueezebox של לוג'יטק. בתחרות השתתפו 237 עבודות, חלקן מעשה ידי מקצוענים, וחלקן מעשה ידי חובבים. תוצאות התחרות פורסמו אתמול, ושמחתי לגלות שזכיתי במקום השלישי. את העבודות, ביניהן זאתי שלי, תוכלו למצוא בפוסט תוצאות התחרות בבלוג המזבלה.
הודעה לכל מומחי הרשתות החברתיות, המומחים לשיווק רשתי ושאר מומחים (בפני עצמם או בעלי ניסיון מוכח) לענייני מכירת מוצרים ויחסי ציבור:
* אין בישראל רשתות חברתיות, יש רשת חברתית אחת. פייסבוק היא הרשת החברתית היחידה בארץ בעלת נפח גולשים משמעותי, ולפי כך גם היחידה ששווה לפרסם בה. למכור ללקוח (עסק כלשהו, בדרך כלל) מוצר של "שיווק ברשתות חברתיות" משמע- לשקר ללקוח. אתם יודעים לקדם היטב בפייסבוק? אתם משווקים ברשת החברתית פייסבוק. יודעים לשווק ברשת (בלוגים, כתבות וכו') – אתם משווקי רשת. אין כזה דבר מומחה לרשתות חברתיות. (ואל תגידו טוויטר, כי כמות הישראלים שם זניחה)
* אל תחשבו שמישהו יעשה בשבילכם את העבודה. אם תנסו "ליצור באזז" רק על ידי שליחת אימיילים לבלוגרים מה שתקבלו יהיה פוסט זניח בבלוג זניח, במקרה הכי טוב. ליידע בלוגרים על פעילויות וכו' זה מצוין, לשלם לאותם בלוגרים יהיה אפילו אתי, אבל חייב להיות גם תוכן איכותי. חוץ מזה, כמו בכל מדיה, גם ברשת צריך להשקיע כסף כדי לרכוש שטח פרסום איכותי.
* בהמשך לפסקה הקודמת: למה נראה לכם שמישהו באמת ירצה לשמוע ממכם אם אין לכם משהו מעניין להגיד? קחו למשל את פרויקט חולצות.קום – הפרויקט אכן משך תשומת לב של כלי תקשורת גדולים, אבל הדבר הביא תועלת אך ורק עבור יוצר הפרויקט (אליהו רהב לאב) ולא עבור המפרסמים בו. בפוסט אורח שפירסם אליהו לאב בחדר 404 הוא דיבר על כך ש"הרשת צריכה להתבגר" ולהבין שתוכן פרסומי איכותי הוא לא רע בהכרח (ונתן כדוגמא את הסרטונים של College Humor). אליהו, קבל מבזק חדשות: כשאתה מצלם את עצמך עם חולצה שעליה פרסומת מקריא טקסט יח"צ יבש אתה לא יוצר תוכן איכותי או מעניין, אלא ספאם משעמם. ואגב, הסרטון הפרסומי הכי נצפה שהוא יצר – נצפה ביוטיוב קצת פחות מ400 פעמים (להשוואה- כתבה עליו בערוץ 22 שהוא העלה קיבלה כמעט 3000 צפיות). באתר שלו אליהו מצהיר על "365 ימים של פרסום אפקטיבי, לא שגרתי, מגניב, זול, חמוד ותרבותי", בהתחשב בנתונים, אני חולק על יכולתו לעמוד בהצהרה זו.
(מילה טובה לאליהו- באותו פוסט שהזכרתי הוא גם דיבר כנגד חוסר שקיפות והטעיית גולשים ברשת)
* בשורה התחתונה- ברשת יש לא מעט מי ומי שלוקחים כסף על שיווק ברשת, רובם המכריע לא באמת מספקים את הסחורה. למרות זאת, חשוב לי להגדיש ששיווק ברשת יכול לחזק מותג ולמכור מוצר בדיוק כמו פרסום בכל מדיה אחרת, הכל תלוי במשווק.
זהו פוסט תגובה לטור דעה-תגובה שפירסם ידידי יותם ברגר בפורטל no-r. בטור הדעה (שהוא בעצמו טור תגובה לטור של נועה ז"ק), יותם כותב שהוא תומך בחוק אדלסון משתי סיבות עיקריות: הראשונה- שלדון אדלסון הוא בעל ממון רב שיכול להשקיע כספים רבים בעיתון מבלי לצפות להחזר ("ישראל היום" אכן אינו רווחי). השניה- כמו שישנה הגבלה על מקום מגוריהם של חברי כנסת ושרים, כך צריכה להיות הגבלה על מקום מגוריהם של מו"לים, מכיוון שהם משפיעים על דעת הקהל בארץ באופן ניכר.
ובכן, אני חולק באופן חלקי על דעתו של יותם, ומציע רעיון משלי: אני לא חושב שהגבלת מקום המגורים או (חס וחלילה) לאומם של ההמו"לים היא הפיתרון. אינטרסנטים יכולים להגיע מתוך המדינה או מחוצה לה, וזה בסדר. אני תומך בעמדה פוליטית מסוימת, משמע אני אינטרסנט, כולנו אינטרסנטים. עיתון הוא לא גוף אובייקטיבי ואסור לו להציג עצמו ככזה. כל כתב הוא אינטרסנט בפני עצמו, מכיוון שכל כתב מחזיק בדעה כלשהי. הבעיה מתעוררת כאשר צריך להציב גבול: כיצד ניתן למנוע מהאינטרסנט העשיר ביותר, שמוכן להפסיד כספים רבים, לזכות בלב העם, לנפץ את השוק ולפגוע במתחרים? הפיתרון הוא הגבלת תקציב.
זה בא לנו בהפתעה, לא ידענו מאיפה זה הגיע (בטח איפשהו ליד המקום שממנו הגיע הוויב). אם הבאזז של גוגל יכול להתהדר בהישג אחד כבר מהיום שהושק, זה העניין שלא היה סביבו באזז עד ליום ההשקה. זוהי הוכחה לכל חובבי הבאזזים והשמועות לגבי מוצרים חדשים ו"סודיים" שכאשר חברה רוצה לשמור משהו בפרופיל נמוך – היא תשמור עליו ככה.
ועכשיו לבאזז עצמו: למרות שהוא משווה על ידי הרבה מבקרים דווקא לפייסבוק, אני חושב שהוא דווקא יותר דומה לטוויטר, אפילו כמעט זהה. נכון שפייסבוק מציע הרבה תכונות שימושיות, כמו שיתוף תמונות (זה נחמד ושימושי), קבוצות (אני מתערב שאין פה אחד שיודע באילו קבוצות הוא חבר), אפליקציות (מהנה ומעביר זמן נפלא), אבל מה שבאמת משאיר אותנו בפרשתות חברתיות (בכולן) זה האינטרקציה הטקסטואלית עם החברים שלנו. וזה הדבר היחיד שגוגל הכניסו לבאזז (לא כולל שירותים חיצוניים כמו פיקסה וכו' שיכולים לתת מענה הדומה לזה של פייסבוק). אם גוגל היו מפוצצים את הבאזז בפיצ'רים מובנים כאלו ואחרים החל מיום השקתו, לא סביר שהגולש הממוצע היה מצליח להסתגל לשימוש בו במהירות סבירה (ראו ערך: google wave). כמו כן, בניגוד לוויב שהושק כשירות נפרד, הבאזז מובנה בג'ימייל באופן אוטמטי. אין צורך ללמוד ממשק חדש, ואפילו העברית מגיעה מושלמת. אין ספק שגוגל למדו לקח.
אם תשאלו אותי, גוגל באזז לא הולך להחליף את הרשתות החברתיות הקיימות, אבל הוא בהחלט הולך להתקיים לצידן. זה אמנם נראה מאוד מסורבל לעדכן שתיים או שלוש רשתות חברתיות כל הזמן, אבל הבאזז כבר נמצא באימייל, ואני מאמין שנתרגל מהר מאוד לזגזג בינו לבין תיקיית האינבוקס.
נתקלתי לא מזמן בכתבה הבאה, שמספרת על פרויקט ענק לשיפור מערכת התחבורה בארץ (כבישים ורכבת). הכל טוב ויפה, אבל באמת שחבל לי על 51 מיליארד דולר שהיו יכולים להאכיל את כל עניי ישראל או לרפא חלק ניכר מחולי ישראל, אבל במקום זאת ישפרו את תנאי התחבורה של עשירי ישראל. חסרים עניים? חסרים נכים או חולים?
זה בטח מצחיק שאני מתעורר רק עכשיו, הרי ברור שהיו בעבר ויהיו בעתיד עוד תוכניות ענק כאלה לשיפור פני הארץ. שאני אגיד שכל התוכניות האלו מטושפות? לא, הן לא. שאני אגיד שזאת באופן ספיציפי לא חשובה? גם לא. אני רק אומר שהכסף הזה היה יכול להציל חיים, אבל במקום זאת הוא ישפר את איכות חייהם של אלו שחייהם כבר דבש.
נהג נתפס מדבר בשני טלפונים בו זמנית בזמן נסיעה, כשאת ההגה הוא אוחז עם רגליו. במדינה עם מערכת חוק מתפקדת, בן אדם כזה היה נכנס לכלא להרבה שנים ומאבד את רשיונו לתמיד. בישראל הוא קיבל קנס זניח, ויוכל להמשיך לנהוג. פשוט מפחיד.
מאת איתי אקנין | בקטגוריה בלוג, הכל, נתפס ברשת
יום שלישי 26 בינו', 2010
איזה בחור ממשרד יח"צ כלשהו שלח לי לינק לסרטון משעשע של תלמה ויוניליוור. אני לא יודע מה רמת האמינות של מה שתראו בסרטון, אבל הוא בטוח אחד המגניבים שראיתי. קבלו אותו:
גילוי נאות: לא קיבלתי שום תמורה עבור פרסום פוסט זה.
זה כבר בחדשות, זה כבר לא יאומן. אני אשכרה כותב על זה בבלוג שלי, זה גם לא יאומן. האח הגדול, התוכנית הכי ירודה, נחותה, אידיוטית וחסרת טעם בטלויזיה הישראלית (וזה תואר שהתחרות עליו קשה מאוד) היא גם הדבר הכי מצליח בה. בכל מקום, לאן שלא תסתכלו, תשמעו על התוכנית הזאת (גם בבית הספר, מפי אנשי חינוך). לא רק שזה מעציב אותי ומעורר בי רחמים – זה גם מאוד מכעיס ומדכא אותי. אני אגיד לכם משהו שאולי תשנאו אותי בגינו: האח הגדול היא תוכנית מטומטמת לקהל של מטומטמים. זאת ועוד- היא גם מטמטמת ורוצחת את מעט הIQ שכבר היו לצופה מלפני שהתחיל לצפות בה.
מאוד קשה לי לכתוב את זה, כי חלק ניכר מחברי – כמה שהמצב עצוב – אשכרה צופים בתוכנית הזאת. וזה אומר, למתקשים שבינינו, שחלק ניכר מהחברים שלי – כמו גם חלק ניכר מהמדינה – פשוט מטומטמים. זה עצוב לי, זה מעצבן אותי, זה המצב. ולצערי, המצב הוא שכמות המטומטמים רק הולכת לגדול בשנים הקרובות. כי החברה במסלול מהיר להיטמטמות, ואין אף אחד שעוצר את זה, כי טמטום שווה כסף. אז אם משעמם לך, ואתה לא חס על שאריות הIQ האחרונות שלך, הדלק את הטלויזיה שלך ושים ערוץ 20. אתה תשתעמם בהתחלה, אך אל תדאג, כי תשתעבד בסוף.
אגב, על התוכן של התוכנית אין מה לכתוב, פשוט כי אין כזה. אני מאוד מקווה שברור לכולם (למרות שברור לי שלא ברור לכולם) שכל מה שאתם רואים בתוכנית הוא לא יותר מתסריט פתאטי אשר משוחק על ידי שחקנים לא מקצועיים.
שתי בקשות לי אליכם:הראשונה- אל תצפו בתוכנית הזאת, לא בטלויזיה ולא במחשב. זה יטמטם אתכם ויעשיר את היוצרים שלה. השניה- אם אתם מאמינים במה שכתבתי פה- הפיצו את המסר. אתם יכולים להשתמש בתוכן שכתבתי (תוך מתן קרדיט, כמובן) או לכתוב תוכן משלכם. אתם יכולים לדבר עם חברים טובים, עם זרים מוחלטים או עם קורבי משפחה. אל תשכחו שאתם יכולים להשפיע אם רק תרצו.
מאת איתי אקנין | בקטגוריה אקטואליה, הכל
יום רביעי 13 בינו', 2010
שוקי גלילי (עוד בלוגים: שוקי גלילי 101, חומוס להמונים), אחד מהבלוגרים הבולטים בבלוגיה הישראלית (ואחד הבלוגרים שאני יותר מעריך באופן אישי), פנה אלי אתמול בבקשה שאצטרף אליו למאבק הציבורי כנגד עמלות העו"ש. מכיוון שאין לי שמץ של ניסיון עם בנקים ועמלותיהם וטרם התפניתי לקריאה מעמיקה בנושא, כל שאעשה לעת עתה זה להביא בפניכם את מכתבו של שוקי ולקוות שהוא יסב את תשומת ליבכם לבעיה המדוברת. את דעתי המנומקת תקבלו בעתיד הקרוב, כשאתפנה לקריאת חומר מעמיקה בנושא. כמו כן, אבקש ממכם לראות בפניה של שוקי אלי גם כאל פניה אליכם – הלוא גם אתם נפגעים מאותה בעיה, מדוע שלא תעזרו לטפל בה? לכולכם יש חברים, לחלקכם גם יש בלוג או במה ציבורית אחרת. נצלו יתרונות אלו כדי להביע את עמדתכם (וזה נכון גם לכל נושא בחיים).
המכתב של שוקי:
היי איתי,
אני רוצה לבקש את עזרתך בנושא שלדעתי יהיה קרוב ללבך.
לא יודע אם יצא לך לעקוב, אבל אני מעורב בימים האלה בקמפיין של המועצה הישראלית לצרכנות נגד עמלות העו"ש. עוד פרטים על הקמפיין וגם על המעורבות האישית שלי בו, תמצא כאן
העמלות האלו הן רק אחד מדברים הרבים שהבנקים עושים שנראים בעייתיים בלשון המעטה. מקרה עמלות העו"ש הוא מיוחד, בין השאר, כי ישנה הצעת חוק שעלתה על שולחן הכנסת שזוכה לתמיכה מח"כים ממספר מפלגות, כך שמדובר בהזדמנות באמת לשנות משהו. כמובן שהבנקים פתחו במערכה נמרצת במיוחד של יחסי ציבור שמנסה לשכנע שהנושא לא חשוב. התייחסתי לזה בשני הפוסטים האלה (יש דוגמאות מאלפות):
יעזור מאד אם תוכל לכתוב על הנושא ולהפנות את הקוראים שלך, לאזור הקמפיין באתר המועצה ולדף הפייסבוק (כל הקישורים והמידע בלינק הראשון). לא צריך משהו דרמטי, ארוך או מנומק. מה שחשוב כאן זו נקיטת העמדה ושמירת הנושא במודעות.
