אליהו, ראשית אני מתנצל על הטעות באיות שמך ובנתונים לגבי הסרטונים. הנה תגובתי לפוסט האורח שפרסמת פה:

לפי דעתי, אתה מאוד מפספס את המטרה של הלקוחות שלך. להם לא אכפת כמה המיזם שלך מפורסם, ולא אכפת להם אם במקרה הוזכר שמם כבדרך אגב בכתבה בטלויזיה. אנשים שמוכרים מוצר, מחפשים קונים.

ההתהלכות שלך עם חולצה היא לא יותר מקורית או מושכת תשומת לב מבאנר באתר אינטרנט גדול, והיא בטח זוכה להרבה פחות חשיפה. אדם שפוי לא יקנה מוצר בגלל שהוא ראה את הלוגו שלו על חולצה או בגלל סרטון משעמם מיוטיוב. פרסומת צריכה להיות משכנעת, מיוחדת ובעיקר ממוקדת, הפרסומת שאתה מציע (באחידות, לכל לקוחותיך) רחוקה מלהיות כזאת.

בפוסט האורח שפרסמת אצלי הנחת ש5% מהצופים בקמפיין שלך קונים את המוצר המפורסם. אתה באמת כל כך תמים? אני בטוח שאפילו אתה לא מאמין ש5% מהצופים בקמפיינים שלך באמת קונים. אליהו, פעם ערכת מדידה או אפילו הערכה של אחוזי מכירה אל מול כמות צופים? (כפי שעושים מפרסמים מקצועיים, אגב) אם כן, אשמח לקרוא את הנתונים. עד אז, חמשת האחוזים האלה הם מבחינתי לא יותר ממספר מופרך שאינו משקף יותר מחלום מתוק. יש שתי סיבות עיקריות מדוע הקמפיינים שלך לא יכולים להצליח למכור מוצר:

1) אתה מציע את אותה סוג פרסומת לכל מוצר. אין פה מקוריות או התאמת פרסומת ללקוח, ולכן הסיכוי שתצליח לגרום ללקוח פוטנציאלי להסתכל עלייך הוא נמוך מאוד (ואין מה לדבר על לקנות ממך…).

2) הפרסום אצלך לא מגיע לקהל יעד ממוקד או לקהל יעד גדול מספיק, אלא בתפוצה מאוד צרה (הרבה פחות מתפוצה ממוצעת של באנר באתר גדול) ולא ממוקדת בכלל (אם להיות אמיתי, אני סבור כי רוב הצופים שלך [ולא משנה באיזו מדיה] הם אנשי פרסום).

יודע משהו? סלח לי על התקיפה, אבל כל העסק שלך נראה מפוקפק. אני מאמין בלב שלם שאתה יודע שאתה לא מוכר מוצרים, אלא את עצמך. אני לא יודע כמה הצעות לעבודה במשרדי פרסום קיבלת, אני מאוד מקווה שלא הרבה. כי אם המייל שלך מוצף בכאלה (הגיוני בהתחשב בבאזז שיצרת סביב עצמך בקרב קהל הפרסומאים), המצב פה עגום.

אליהו, אסכם את הפוסט שלי בשתי שאלות: אתה באמת חושב שהפרסום אצלך מניב רווח כלשהו למפרסמים? אתה עובד עלינו או על עצמך?

החבר'ה במזבלה הכריזו על תחרות יצירת פרסומת (בריף, בלשון העוסקים בתחום) לSqueezebox של לוג'יטק. בתחרות השתתפו 237 עבודות, חלקן מעשה ידי מקצוענים, וחלקן מעשה ידי חובבים. תוצאות התחרות פורסמו אתמול, ושמחתי לגלות שזכיתי במקום השלישי. את העבודות, ביניהן זאתי שלי, תוכלו למצוא בפוסט תוצאות התחרות בבלוג המזבלה.

]]> http://www.thesnake.co.il/2010/02/%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%a3-%d7%9c%d7%95%d7%92%d7%99%d7%98%d7%a7/feed/ 1 http://www.thesnake.co.il/2010/02/%d7%9c%d7%90-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%98%d7%a8%d7%90%d7%a4%d7%99%d7%a7-%d7%9c%d7%91%d7%93%d7%95/ http://www.thesnake.co.il/2010/02/%d7%9c%d7%90-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%98%d7%a8%d7%90%d7%a4%d7%99%d7%a7-%d7%9c%d7%91%d7%93%d7%95/#comments Fri, 26 Feb 2010 14:45:49 +0000 ‫איתי אקנין‬ http://www.thesnake.co.il/?p=1119

אליהו לאב מחולצות.קום החליט לכתוב פוסט תגובה לפוסט שלי – הודעה בנושא שיווק בקשת. תוכן הפוסט שכתב אליהו:

ראשית כל, אתחיל בתיקון מספר טעויות עובדתיות שעלו בפוסט: הסרטון הכי נצפה בערוץ של חולצות.קום ביוטוב הוא "הודעה חשובה לצופי האח הגדול!", סרטון שהפקתי לבדי, שצבר קרוב ל3000 צפיות עד כה, ולא כתבה בערוץ 2. הכתבה אגב, זכתה לקצת יותר מ600 צפיות. הסרטון השני הכי נצפה בערוץ , גם הוא פרי מצלמתי, הוא הסרטון הזה, סרטון הסבר על הפרויקט.

עכשיו לגופו של עניין, הטראפיק ש"מדדת" בדק רק את הצפיות בערוץ היוטוב של הפרויקט, לא בעמוד הפייסבוק, לא בטוויטר, לא באתר ולא באתרי הפצה ותוכן נוספים שאני מפרסם. יתרה מכך, כיצד אתה מתמחר כתבה בערוץ מרכזי בה מצויין שם המותג אותו אני מפרסם , כמו בכתבה הזו? או בכתבה הזו? או כיצד אתה מתמחר קידום תוצאות חיוביות במנועי חיפוש ? אלה שאלות רטוריות אך יש להן תשובה אחת ברורה: טראפיק הוא לא הכל, לא באינטרנט ובטח לא בחיים עצמם. הפרויקט שאני מריץ לא מתמקד אך ורק בטראפיק וכן אפקטיביות היא לא בהכרח פופולריות. אבל בוא נשחק משחק. בוא נניח שכל אותם צופים רכשו את המוצר שפרסמתי באותו יום, עזוב, בוא נניח שרק 5 אחוז רכשו את המוצר, האם זה לא אפקטיבי ? האם זה לא מדד ראוי יותר לבחון את הפרויקט ? או הנחה אחרת, לפיה הסרטונים והתכנים שהעליתי קידמו את המותג בתוצאות חיוביות במנועי חיפוש ? או לקוח פוטנציאלי אשר ראה אותי ברחוב והשתכנע לקנות את המוצר, האם זו לא אפקטיביות ? אני חושב שמי שמבלבל בין פופולריות או המוניות לבין אפקטיביות הוא…אתה ורבים וטובים אחרים. וחבל. אם להיתלות בענפים גדולים יותר הרי שהמודל הרווחי ביותר באינטרנט, גוגל, פונה לפרסום סופר-ממוקד, פר גלישה פר גולש. אפשר להתווכח עד מחר על כמות הגולשים (וכפי שציינתי בראשית, החישוב שלך לוקה בשטחיות ובחוסר שיקלול של נתונים נוספים שהם חלק בלתי נפרד מכמות הגולשים כמו פייסבוק, טוויטר וכו') אבל השורה התחתונה היא אחת: טראפיק הוא לא הכל. לראות את הפרויקט הזה דרך פריזמה של כמות גולשים בערוץ היוטוב בלבד היא במקרה הטוב, תמימות, ובמקרה הרע חוסר הבנה משווע של עולם הפרסום, השיווק והתקשורת בכלל.

ועוד לא דיברתי על מחיר הפרסום הסביר מאוד של חולצות.קום, על הפרויקטים הנוספים שאני מקדם באמצעותו והישגים נוספים שלו. את זה נשאיר לשיחה אינטרנטית אחרת, אה ועוד משהו… השם הוא לאב, אליהו לאב. All you need is Loev.

————

תגובתי תפורסם בהמשך.

הודעה לכל מומחי הרשתות החברתיות, המומחים לשיווק רשתי ושאר מומחים (בפני עצמם או בעלי ניסיון מוכח) לענייני מכירת מוצרים ויחסי ציבור:

* אין בישראל רשתות חברתיות, יש רשת חברתית אחת. פייסבוק היא הרשת החברתית היחידה בארץ בעלת נפח גולשים משמעותי, ולפי כך גם היחידה ששווה לפרסם בה. למכור ללקוח (עסק כלשהו, בדרך כלל) מוצר של "שיווק ברשתות חברתיות" משמע- לשקר ללקוח. אתם יודעים לקדם היטב בפייסבוק? אתם משווקים ברשת החברתית פייסבוק. יודעים לשווק ברשת (בלוגים, כתבות וכו') – אתם משווקי רשת. אין כזה דבר מומחה לרשתות חברתיות. (ואל תגידו טוויטר, כי כמות הישראלים שם זניחה)

* אל תחשבו שמישהו יעשה בשבילכם את העבודה. אם תנסו "ליצור באזז" רק על ידי שליחת אימיילים לבלוגרים מה שתקבלו יהיה פוסט זניח בבלוג זניח, במקרה הכי טוב. ליידע בלוגרים על פעילויות וכו' זה מצוין, לשלם לאותם בלוגרים יהיה אפילו אתי, אבל חייב להיות גם תוכן איכותי. חוץ מזה, כמו בכל מדיה, גם ברשת צריך להשקיע כסף כדי לרכוש שטח פרסום איכותי.

* בהמשך לפסקה הקודמת: למה נראה לכם שמישהו באמת ירצה לשמוע ממכם אם אין לכם משהו מעניין להגיד? קחו למשל את פרויקט חולצות.קום – הפרויקט אכן משך תשומת לב של כלי תקשורת גדולים, אבל הדבר הביא תועלת אך ורק עבור יוצר הפרויקט (אליהו רהב לאב) ולא עבור המפרסמים בו. בפוסט אורח שפירסם אליהו לאב בחדר 404 הוא דיבר על כך ש"הרשת צריכה להתבגר" ולהבין שתוכן פרסומי איכותי הוא לא רע בהכרח (ונתן כדוגמא את הסרטונים של College Humor). אליהו, קבל מבזק חדשות: כשאתה מצלם את עצמך עם חולצה שעליה פרסומת מקריא טקסט יח"צ יבש אתה לא יוצר תוכן איכותי או מעניין, אלא ספאם משעמם. ואגב, הסרטון הפרסומי הכי נצפה שהוא יצר – נצפה ביוטיוב קצת פחות מ400 פעמים (להשוואה- כתבה עליו בערוץ 22 שהוא העלה קיבלה כמעט 3000 צפיות). באתר שלו אליהו מצהיר על "365 ימים של פרסום אפקטיבי, לא שגרתי, מגניב, זול, חמוד ותרבותי", בהתחשב בנתונים, אני חולק על יכולתו לעמוד בהצהרה זו.

(מילה טובה לאליהו- באותו פוסט שהזכרתי הוא גם דיבר כנגד חוסר שקיפות והטעיית גולשים ברשת)

* בשורה התחתונה- ברשת יש לא מעט מי ומי שלוקחים כסף על שיווק ברשת, רובם המכריע לא באמת מספקים את הסחורה. למרות זאת, חשוב לי להגדיש ששיווק ברשת יכול לחזק מותג ולמכור מוצר בדיוק כמו פרסום בכל מדיה אחרת, הכל תלוי במשווק.

זהו פוסט תגובה לטור דעה-תגובה שפירסם ידידי יותם ברגר בפורטל no-r. בטור הדעה (שהוא בעצמו טור תגובה לטור של נועה ז"ק), יותם כותב שהוא תומך בחוק אדלסון משתי סיבות עיקריות: הראשונה- שלדון אדלסון הוא בעל ממון רב שיכול להשקיע כספים רבים בעיתון מבלי לצפות להחזר ("ישראל היום" אכן אינו רווחי). השניה- כמו שישנה הגבלה על מקום מגוריהם של חברי כנסת ושרים, כך צריכה להיות הגבלה על מקום מגוריהם של מו"לים, מכיוון שהם משפיעים על דעת הקהל בארץ באופן ניכר.

ובכן, אני חולק באופן חלקי על דעתו של יותם, ומציע רעיון משלי: אני לא חושב שהגבלת מקום המגורים או (חס וחלילה) לאומם של ההמו"לים היא הפיתרון. אינטרסנטים יכולים להגיע מתוך המדינה או מחוצה לה, וזה בסדר. אני תומך בעמדה פוליטית מסוימת, משמע אני אינטרסנט, כולנו אינטרסנטים. עיתון הוא לא גוף אובייקטיבי ואסור לו להציג עצמו ככזה. כל כתב הוא אינטרסנט בפני עצמו, מכיוון שכל כתב מחזיק בדעה כלשהי. הבעיה מתעוררת כאשר צריך להציב גבול: כיצד ניתן למנוע מהאינטרסנט העשיר ביותר, שמוכן להפסיד כספים רבים, לזכות בלב העם, לנפץ את השוק ולפגוע במתחרים? הפיתרון הוא הגבלת תקציב.

הגבלת תקציב ביחס למתחרים עלול להיות רעיון מסוכן, כי נניח ונקבע הגבלה של מקסימום 150% מתקציב המתחרה הממומן ביותר, עיתון א' יוכל להוריד את תקציבו כדי להוריד בהתאמה את תקציבו של עיתון ב'. עוד בעיה שעלולה להתעורר במידה ויוגבל התקציב ביחס למתחרים היא הקצבת יותר תקציבים להפצת העיתון ופחות לתוכן עיתונאי איכותי כגון תחקירים וכתבות עומק. את הבעיות שהעלתי בנוגע להגבלת התקציב ביחס למתחרים אמנם אפשר לפתור בקלות יחסית על ידי בקרה תקציבית חיצונית שתבדוק לעומק לאן מופנה תקציבו של כל עיתון, אך יש לזכור שהתערבות שכזו בעיתונות החופשית היא גם מסוכנת מאין כמוה. הרי יתכן מאוד שעם הזמן הפרמטרים יהיו כל כך ממוקדים שהעיתונים יחויבו להשקיע אחוזים מתקציבם, למשל, בכלכלה במקום בפוליטיקה, או להפך. במצב יותר קיצוני- הציבור כועס על השלטון? מורידים את אחוזי הפוליטיקה ומגבירים את אחוזי הספורט וכך נמנעים מדעת קהל שלילית. אין ספק שפיקוח על העיתונות מסוכן גם הוא.

כדי להימנע מבעיות אלו, חשבתי על פיתרון אחר: קביעת תקציב מקסימלי דינאמי. גובה התקציב המקסימלי ישתנה משנה לשנה בהתאם לתקציבי העיתונים הגדולים. כך ישמר מצב של תקציבים בסדר גודל דומה מבלי שתיווצר התערבות של השלטון בתוכן העיתון. למרות שרעיון זה, בדומה לאחרים, לא מתחשב בעיתונים הקטנים יותר – הוא ימנע הפרש ניכר בין 1-4 העיתונים הגדולים (אשר מן הסתם ייצגו עמדות שונות).  כמו כן, אסור שיקבע תקציב מינימלי להוצאת עיתון.

]]> http://www.thesnake.co.il/2010/02/%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%9e%d7%97%d7%a8/feed/ 1 http://www.thesnake.co.il/2010/02/%d7%a6%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%a4%d7%a8%d7%90%d7%99/ http://www.thesnake.co.il/2010/02/%d7%a6%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%a4%d7%a8%d7%90%d7%99/#comments Fri, 12 Feb 2010 13:52:42 +0000 ‫איתי אקנין‬ http://www.thesnake.co.il/?p=1086

ערוץ 10, אשר למועדון הבלוגרים שלו צורפתי לא מזמן, שלח לי עותק של הסרט "צילום פראי" אשר ישודר מחר (יום שבת ה13.2) בשעה 21:00 בערוץ 10.

תיאור הסרט לפי ערוץ 10:

במהלך השנה האחרונה יצא צלם הטבע גיל ארבל (אשר השתתף בצילומי "עולם מופלא", סדרת המופת של ה BBC)  ארבע פעמים ליבשת אפריקה בכדי לתעד כמה מתופעות הטבע המדהימות בעולם לפני שייכחדו.

במהלך הצילומים מסכן ארבל את חייו כשהוא מגיע למרחק נגיעה מהעמלץ הלבן, מתעד בפעם הראשונה אורקה שתוקפת דולפין תוך כדי מרוץ הסרדינים, ומשיג צילום נדיר של אמא גורילה שמתאבלת על וולד שנולד ללא רוח חיים.

הסרט "צילום פראי" חושף את הצופים לעבודתם הסיזיפית והמסוכנת של צלמי הטבע כשהם ממתינים במשך שעות ארוכות לפריים בודד או כאשר הם מסתכנים בתיעוד רגעים נדירים של טבע חי. ארבל נכנס לתוככי הג'ונגלים ולמעמקי הים ומביא משם צילומים מעלפים, כשבמקביל עוקבת אחריו מצלמה נוספת – שמתעדת אותו.

ובכן, איני חובב טבע נלהב (אבל בהחלט חובב) ואני לא מזפזפ לערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק רבות, אך הסרט הזה עורר בי סקרנות רבה. לא פעם ולא פעמיים הסתקרנתי מעבודתו של צלם הטבע: אותו אדם אשר נוסע לארצות רחוקות ונפלאות, רואה את הנופים המדהימים ופוגש (ואף מצלם) את היצורים המדהימים (ולעיתים- גם המסוכנים) ביותר בעולם. – סרטם של גיל ארבל ואביב פרנקל נוגע בדיוק בזה, במסעו של הצלם. במהלך הסרט, הצלם גיל ארבל זוכה לפגישות של פעם בחיים עם מגוון בעלי חיים אקזוטיים, והוא לא שוכח לצלם אותן. הסרט נותן לצופה ידע על "מאחורי הקלעים" של עבודת הצלם, והרבה צילומים מרהיבים של בעלי חיים. יש דבר אחד שהייתי משפר- וזה אורך הסרט. אני חושב שאפשר היה להאריך את הסרט הרבה מעבר ל40 דקותיו, ובדקות הנוספות להרחיב יותר בנוגע לעבודתו של הצלם.

בשורה התחתונה- נהנתי מאוד מהסרט ואני ממליץ עליו בחום.

גילוי נאות: לא התחייבתי מראש לכתוב ביקורת או לסוג הביקרות שאכתוב. פוסט זה משקף את דעתי האישית ולא קיבלתי דבר תמורתו.

זה בא לנו בהפתעה, לא ידענו מאיפה זה הגיע (בטח איפשהו ליד המקום שממנו הגיע הוויב). אם הבאזז של גוגל יכול להתהדר בהישג אחד כבר מהיום שהושק, זה העניין שלא היה סביבו באזז עד ליום ההשקה. זוהי הוכחה לכל חובבי הבאזזים והשמועות לגבי מוצרים חדשים ו"סודיים" שכאשר חברה רוצה לשמור משהו בפרופיל נמוך – היא תשמור עליו ככה.

ועכשיו לבאזז עצמו: למרות שהוא משווה על ידי הרבה מבקרים דווקא לפייסבוק, אני חושב שהוא דווקא יותר דומה לטוויטר, אפילו כמעט זהה. נכון שפייסבוק מציע הרבה תכונות שימושיות, כמו שיתוף תמונות (זה נחמד ושימושי), קבוצות (אני מתערב שאין פה אחד שיודע באילו קבוצות הוא חבר), אפליקציות (מהנה ומעביר זמן נפלא), אבל מה שבאמת משאיר אותנו בפרשתות חברתיות (בכולן) זה האינטרקציה הטקסטואלית עם החברים שלנו. וזה הדבר היחיד שגוגל הכניסו לבאזז (לא כולל שירותים חיצוניים כמו פיקסה וכו' שיכולים לתת מענה הדומה לזה של פייסבוק). אם גוגל היו מפוצצים את הבאזז בפיצ'רים מובנים כאלו ואחרים החל מיום השקתו, לא סביר שהגולש הממוצע היה מצליח להסתגל לשימוש בו במהירות סבירה (ראו ערך: google wave). כמו כן, בניגוד לוויב שהושק כשירות נפרד, הבאזז מובנה בג'ימייל באופן אוטמטי. אין צורך ללמוד ממשק חדש, ואפילו העברית מגיעה מושלמת. אין ספק שגוגל למדו לקח.

אם תשאלו אותי, גוגל באזז לא הולך להחליף את הרשתות החברתיות הקיימות, אבל הוא בהחלט הולך להתקיים לצידן. זה אמנם נראה מאוד מסורבל לעדכן שתיים או שלוש רשתות חברתיות כל הזמן, אבל הבאזז כבר נמצא באימייל, ואני מאמין שנתרגל מהר מאוד לזגזג בינו לבין תיקיית האינבוקס.

נתקלתי לא מזמן בכתבה הבאה, שמספרת על פרויקט ענק לשיפור מערכת התחבורה בארץ (כבישים ורכבת). הכל טוב ויפה, אבל באמת שחבל לי על 51 מיליארד דולר שהיו יכולים להאכיל את כל עניי ישראל או לרפא חלק ניכר מחולי ישראל, אבל במקום זאת ישפרו את תנאי התחבורה של עשירי ישראל. חסרים עניים? חסרים נכים או חולים?

זה בטח מצחיק שאני מתעורר רק עכשיו, הרי ברור שהיו בעבר ויהיו בעתיד עוד תוכניות ענק כאלה לשיפור פני הארץ. שאני אגיד שכל התוכניות האלו מטושפות? לא, הן לא. שאני אגיד שזאת באופן ספיציפי לא חשובה? גם לא. אני רק אומר שהכסף הזה היה יכול להציל חיים, אבל במקום זאת הוא ישפר את איכות חייהם של אלו שחייהם כבר דבש.

נהג נתפס מדבר בשני טלפונים בו זמנית בזמן נסיעה, כשאת ההגה הוא אוחז עם רגליו. במדינה עם מערכת חוק מתפקדת, בן אדם כזה היה נכנס לכלא להרבה שנים ומאבד את רשיונו לתמיד. בישראל הוא קיבל קנס זניח, ויוכל להמשיך לנהוג. פשוט מפחיד.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3841429,00.html

השתחררת מהצבא וחיפשת דירה להשכיר. ברגע שראית את דירת שלוש החדרים בפתח תקווה ישר התאהבת.

במעט הכסף שעשית מעבודה קשה קנית מיטה משומשת אחת, ארונית משומשת אחת, מקרר משומש אחד וכמה כלים חדשים למטבח. הזמנת את כל החבר'ה לבוא ולראות. אהבת את הדירה שלך מאוד.

החלטת להציע לבת זוגך, טלי, לעבור לגור איתך בדירה שאתה אוהב. לאור המאורע החלטת לצבוע את הקירות, לקנות מיטה זוגית וארון חדש. בת זוגך הביאה איתה טלויזיה ישנה ששימשה אותה בבית הוריה.

אתה ובת זוגך עבדתם קשה וחסכתם סכום כסף יפה – החלטתם להשקיע עוד קצת בריהוט הדירה: מזנון לטלויזיה, שולחן לסלון, שולחן אוכל, וכמובן- ספות. אתה אוהב את הדירה שלך, גם טלי.

שנתיים עברו, ובכל הזדמנות שניתנה לכם שיפרתם מעט את הדירה האהובה שלכם. אתם אוהבים אותה, היא הבית שלכם ולא תוותרו עליה לעולם. אתם כל כך אוהבים אותה עד שסיכמתם עם בעל הבית על קניית הדירה. עוד שנתיים, כשיפוג חוזה השכירות, תבקשו משכנתא מהבנק. אתם מתחתנים ומקבלים במתנה, בין היתר, מיקרוגל חדש ויקר.

המשכנתא אושרה ואתה וטלי מאושרים עד הגג. החלטתם להחליף כמה מהרהיטים הישנים בחדשים והייתם מרוצים מאוד.

עוד כמה שנים עברו, אתה וטלי כבר לא ילדים. שניכם עובדים בעבודות מסודרות ומרגישים שהגיע הזמן לצאצא משותף. אתה מכניס את טלי להריון על גבי מיטתכם החדשה, ואתם מרוצים עד הגג מהחיים שלכם.

שמונה חודשים אחר כך אתם מכינים את החדר לתינוק: צובעים אותו בצבעים עליזים, קונים מיטת תינוק יפה ותולים קישוטים על הקירות. הוריך חוברים להוריה של טלי וביחד הם קונים שידת החתלה לתינוק. אתה וטלי מאושרים מאוד מהחיים שלכם.

התינוק גדל ואתם יודעים שתוך זמן קצר החדר לא יתאים למגוריו של ילד. הגיע הזמן לקנות לו מיטה, ארון בגדים וכמה משחקים. הסיפור לא זול, אבל אתם מתאמצים ומוכנים לתת הכל למען בנכם. והנה נולד לו אח קטן.

דווקא בגלל שאהבת את הדירה שלך מהרגע הראשון תמיד דאגת לשדרג אותה ולשנות אותה. לא זנחת אותה לרגע אחד, תמיד עבדת קשה כדי לשפר את איכות החיים שלך. ידעת שהצרכים שלך משתנים מיום ליום ואתה צריך להדביק את הקצב.

דירתך האהובה - צולם על ידי bealluc

אני אוהב את ישראל, ובדיוק בגלל זה אני לא מוכן לנוח על זרי הדפנה. כי מי שבאמת אוהב את המדינה, לעולם לא יזניח אותה. הזמן חולף והצרכים משתנים, ואנחנו צריכים להדביק את הקצב.